כל מי שהיה פעם בסיטואציה בה גילה שהכפישו את שמו, את המקצועיות שלו ואת יושרו על לא עוול בכפו, ביחוד כשעל אלה נשענת פרנסתו, מכיר את ההרגשה הנוראה של הקרקע הנשמטת מתחת לרגליו ואת חוסר האונים המתלווה לכך. למי שמוצא את עצמו במצב כזה אני ממליצה בחום לפנות לעו״ד בן קרפל. המקצועיות שלו, הנסיון, העצות החכמות, הניהול השקט והחלק של התיק ומעל הכל הידיעה שיש לי על מי לסמוך אפשרו לי להמשיך בשגרת יומי לאורך כל המשפט עד לתוצאה המוצלחת. תודה רבה לך בן!
מהי הוצאת לשון הרע על ציבור?
"חרדים אוכלי חינם", "חילונים גויים", "שמאלנים עוכרי-ישראל", "ימנים פשיסטים", "מרוקאים ערסים", "פרסים קמצנים", "תימנים נוכלים". כמה לשון הרע. כמה בני אדם נפגעו, ובצדק גמור, מהאמירות המבחילות הללו. כמה חשו מושפלים, באופן האישי ביותר שרק ניתן. אבל האם מי מהם זכאי להגיש כנגד המפרסם תביעה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, ולדרוש פיצוי ללא הוכחת נזק עד סך 140,000 ₪? התשובה היא לא.
זו הלשון הייחודית שקבע המחוקק בסעיף 4 לחוק איסור לשון הרע:
"לשון הרע על חבר בני אדם או על ציבור כלשהו שאינם תאגיד, דינה כדין לשון הרע על תאגיד, אלא שאין בה עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה, ולא יוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף זה אלא על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בהסכמתו".
בהחלט, משפט ארוך ומורכב; קשה להבנה. אז נפשט אותו כך שלא יהיה ספק. הוראת החוק מכילה שלושה מהלכים:
(א) לשון הרע על ציבור, דינה כדין לשון הרע על תאגיד (שלפי סעיף 1 לחוק, דינה כדי לשון הרע על כל אדם).
(ב) למרות שלשון הרע על ציבור היא לשון הרע לכל דבר ועניין, אין בה עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה פלילית.
(ג) ולמרות זאת, היועץ המשפטי לממשלה רשאי להגיש כתב אישום כנגד מי שעבר עבירה פלילית בנסיבות פרסום לשון הרע על ציבור.
משרד עורכי-הדין בן קרפל ושות', ממשרדי הבוטיק הידועים והמובילים בתחום דיני לשון הרע והגנת הפרטיות ומדורג בין המשרדים הידועים בדיני לשון הרע, במסגרת הדירוגים היוקרתיים Dun’s 100 ו - BDI. למשרד הצלחות מוכחות בניהול תביעות לשון הרע והגנת הפרטיות. בנוסף, עוסק המשרד בניהול משברים תקשורתיים מורכבים ובניהול סכסוכים שמקורם במרחב האינטרנטי. משרדנו מייצג תובעים ונתבעים בתביעות לשון הרע.
מה ההיגיון באי מתן זכות תביעה על הוצאת לשון הרע על ציבור?
למהלך הראשון – לשון הרע על ציבור כמוה כלשון הרע על כל אדם – תכלית כפולה: ראשית, תכלית דקלרטיבית, אמירה ערכית לפיה הכפשת ציבור היא מעשה ראוי לגינוי; ושנית, להכשיר את המהלך השלישי המאפשר, במקרי קיצון, ליועמ"ש להגיש כתב אישום בזיקה לפרסום לשון הרע על ציבור.
למהלך השני – לפיו לשון הרע על ציבור לא יכולה לשמש יסוד להגשת תביעת לשון הרע או קובלנה פלילית – ישנה תכלית פרקטית: להימנע מדיון בתובענות ובקובלנות שכאלו.
מדוע? לטעמנו, זו הסיבה: היסוד לאפשרות לתבוע בגין פרסום לשון הרע, שעון על ההנחה לפיה פגיעה בשם הטוב, של מי שמזוהה אובייקטיבית עם פרסום פלוני, עלולה לגרום נזק. ההנחה שביסוד סעיף 4, היא כי לשון הרע על ציבור לא מזוהה אובייקטיבית עם אף אחד מהמנויים על אותו ציבור, הציבור מוכפש ולא כל פרט ופרט בנפרד. למידע נוסף קראו על - פגיעה בשם הטוב
והמהלך השלישי – לפיו בכל זאת ניתן להגיש בעבור לשון הרע על ציבור כתב אישום, נועד כדי לא לסתום את הגולל על האפשרות לבוא חשבון עם עבריין לשון הרע במקרי קיצון חמורים במיוחד. עלולות להסתבר סיטואציות קיצוניות במיוחד במסגרתן פרט ספציפי יצא למסע שמד קיצוני, שיטתי ומסית במיוחד בגנות ציבור ספציפי. כי אז, מדובר כבר בהתנהגות שלחברה כולה יש אינטרס לגנות ושווה גם לחסום את חופש הביטוי בעבור גינוי ההתנהגות המסוכנת הנ"ל. למידע נוסף קראו על - לשון הרע.
הפועל היוצא מכול המפורט עד כה, בפשטות: השפלת ציבור היא התנהגות חמורה ופסולה; היא יכולה לעלות עד-כדי עבירה פלילית. אך השפלת ציבור – גם אם היא פוגעת מאוד מבחינה סובייקטיבית – לא יכולה לשמש עילה לתביעה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע. האם זו תוצאה רצויה? לא בטוח. אך האם זה הדין? בהחלט.
משרדנו מייצג תובעים ונתבעים בתביעות בגין הוצאת לשון הרע ודיבה.
