close window

שאלות ותשובות

שאלות ותשובות
מהי הוצאת דיבה?

הוצאת דיבה היא מונח מקובל ותחליפי לפרסום לשון הרע. ההגדרה המשפטית ללשון הרע מצויה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. לפי האמור שם, ביטוי שיש בו פוטנציאל השפלה, ביזוי או פגיעה במשלח-יד, עולה כדי לשון הרע. הפסיקה הוסיפה, כי יש לבחון את הביטוי הפוגעני במשקפיים אובייקטיביים, קרי לבחון מה המשמעות הסבירה של הביטוי שלכאורה מהווה הוצאת דיבה כפי שהוא בא לידי ביטוי בעיניי האדם מן הישוב. מכאן ומכאן, לשם מענה איכותי ומהימן, האם ביטוי מקיים את הגדרת לשון הרע (הוצאת דיבה), יש להיוועץ בעורך דין לשון הרע מנוסה שזהו תחום עיסוקו העיקרי בעל הצלחות רבות בייצוג תובעים ונתבעים

האם כל פרסום שקרי מהווה הוצאת דיבה?

לא בהכרח. בהחלט ניתן לחשוב על סיטואציות בהן ביטוי שקרי אינו עולה כדי הוצאת דיבה. למשל, נטול מקרה בו ראובן פרסם פוסט בפייסבוק, ובפוסט הוא תיאר את שמעון כאדם משכיל ונבון. אך למען האמת, שמעון לא קרא ספר מימיו, ואף לא סיים בית ספר תיכון. אין ספק שראובן פרסם דבר שקרי ביחס לשמעון. אך, מבחינה אובייקטיבית, אין בתוכן הפרסום פוטנציאל השפלה, ביזוי או פגיעה במשלח היד שיכולים לעלות לכדי הוצאת דיבה. לכן, הפרסום לא יהווה עילה להגשת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע. 

האם גידופים מקימים עילה להגשת תביעת דיבה לפי חוק איסור לשון הרע?

התשובה לשאלה תלויה בתוכן הגידוף ובנסיבות נוספות. אולם, בשם חשיבות הזכות לחופש ביטוי, בעת האחרונה בתי-המשפט הדגישו שוב ושוב, כי לא כל גידוף שצורם לאוזנו של המגודף, בהכרח ייחשב להוצאת דיבה ולשון הרע. וממילא, מעבר לתוכן הביטוי הפוגעני ישנם תנאים נוספים שיש לבחון בטרם מענה מושכל לשאלה האם קמה עילה להגשת תביעת דיבה בהתאם לחוק. לכן, בכל מקרה ובכל ספק, יש להיוועץ בעורך-דין לענייני לשון הרע.

אם מפרסמים עלי הודעות משפילות בקבוצת וואטסאפ רבת משתמשים האם אני יכול לתבוע בגין הוצאת דיבה?

למעשה, ניתן לזקק ולחדד את השאלה כך: האם פרסום בקבוצת וואטסאפ מקיים את יסוד הפרסום כדרישת סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע? התשובה, כעיקרון, היא כן (!) אך כדי לקבוע האם התגבשה עילת תביעה טובה להגשת תביעת על הוצאת דיבה, יש לבחון את תוכן ההודעה ואת הנסיבות הפריפריאליות לפרסום.

האם ניתן להגיש תביעת דיבה בגין שיתוף פוסט בפייסבוק?

כן. עד לאחרונה, השאלה נדונה בערכאות שונות ונתנו לה תשובות שאינן חד-משמעיות. לאחרונה, בית-המשפט העליון פסק בצורה חד-משמעית ששיתוף (SHARE) פוסט בפייסבוק יכול לשמש עילה עצמאית לתביעת לשון הרע; כנגד המשתף, ולאו-דווקא כנגד המפרסם הראשי. עם זאת, למשתף פוסט, שנתבע רק בעבור זה, ישנן הגנות פוטנציאליות רבות שניתן לחשוב עליהן.

האם תליית מודעות משפילות בלובי בניין יכולות לגבש עילה לתביעה בגין הוצאת דיבה?

התשובה לכך בחיוב. השאלה הנשאלת נוגעת ליסוד הפרסום בחוק איסור לשון הרע; שכן מבחינת יסוד התוכן של הוצאת דיבה, אין משמעות האם הפרסום נעשה בדרך כזו או אחרת. אם כן, מודעה היא ביטוי בכתב, וביחס לביטוי בכתב, סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע קובע שיתגבש יסוד הפרסום, לו התובע יוכיח שהפרסום בכתב עשוי היה להגיע לאדם נוסף זולת הנפגע. תליית מודע בלובי בניין, עשויה להגיע לאדם זולת הנפגע. לכן, כאמור, התשובה לשאלה בחיוב ויתכן מאד כי תקום לנפגע עילה להגשת תביעת דיבה.

האם ניתן להגיש תביעת דיבה שבבסיס הודעה משמיצה שנשלחה אלי בלבד?

התשובה לכך, כעיקרון, בשלילה. מדוע כעיקרון? משום שככלל, כדי שיתגבש יסוד הפרסום הנדרש להגשת תביעת דיבה לפי חוק איסור לשון הרע, יש צורך בחשיפה לאדם אחד נוסף מלבד הנפגע מן הפרסום; במצב דברים זה, הרי ששיח משמיץ עם אדם אחד שהוא מושא ההשמצות אינו מקיים את יסוד הפרסום. אלא מאי, הודעה היא ביטוי בכתב, ובאשר לביטוי בכתב המחוקק קבע שאין צורך להוכיח שאכן הפרסום הגיע בפועל לאדם נוסף, אלא די בהוכחה, הסתברותית תאורטית, שהפרסום הפוגעני/ המכפיש עשוי היה להגיע לאדם נוסף. בהינתן וזהו המצב המשפטי, הרי שכל מקרה צריך להיבחן לגופו כדי לקבוע האם מתקיימים יסודות העוולה של לשון הרע (הוצאת דיבה) לפי החוק, מבלי להכריע בשאלה באופן מקדמי.

האם ניתן להגיש תביעת דיבה בגין פוסט משמיץ שפורסם עלי בפייסבוק?

ניתן גם ניתן. פייסבוק היא כיכר העיר המודרנית, מדורת השבט ממש. בתוך כך, פרסומים בפייסבוק עשויים לזכות לתפוצה אדירה בפועל. אולם, הפרסום בפייסבוק הוא ביטוי בכתב, ולכן יש צורך להוכיח אך ורק שהפרסום עשוי היה להגיע לאדם זולת הנפגע. בהינתן פרסום שלילי או מכפיש בפייסבוק, הרי שמאליו מתקיים יסוד הפרסום הנדרש לפי החוק ואין שאלה בנדון. וכפועל יוצא ניתן להגיש תביעת דיבה.

אדם המסוכסך עמי הגיש כנגדי תלונת שווא למשטרה האם יש לי עילה להגיש תביעה בגין הוצאת דיבה?

כעיקרון, התשובה היא כן. הגשת תלונה למשטרה מקיימת את שני יסודות העוולה להגשת תביעת בגין הוצאת דיבה לפי חוק איסור לשון הרע. הרי תוכן תלונה למשטרה כמעט תמיד מייחס מעשים פליליים שבכוחם להשפיל, לבזות ולפגוע במשלח יד ועצם הגשת התלונה כמוה כמעשה פרסום, קרי הפצה לאדם זולת הנפגע. אולם, בשונה מסיטואציות אחרות, המחוקק ייחד הגנה ספציפית מפני תביעת לשון הרע שעילתה הגשת תלונת שווא במשטרה, וזה כדי לעודד הגשת תלונות אמת. המדובר בהגנת סעיף 15(8) לחוק. ההגנה כאמור, היא חלק מהגנות תום הלב ולגבי ההגנה הספציפית הנ"ל, המבקש לזכות בה יצטרך להוכיח שבעת הגשת התלונה הוא האמין באמת ובתמים בנכונות הפרטים שמסר, קרי הוא התלונן כשהיה תם לב לחלוטין; בין אם הדברים שמסר היו נכונים ובין לאו.

הכפישו את שמי באמצעות שקרים נוראיים וזדוניים במסגרת כתבי טענות או דיונים משפטיים; האם אוכל להגיש תביעת דיבה לפי חוק איסור לשון?

עד כמה שזה עשוי להישמע מוזר, התשובה היא לא, חד וחלק! סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע קובע שדברים שנאמרו בתוך בית המשפט, לרבות דיונים בעל פה, תצהירים, כתבי טענות וכיוצ"ב, לא מהווים הוצאת דיבה ולכן לא יהוו עילה לתביעת דיבה. וזאת כדי לשמור על חופש-ביטוי מוחלט במסגרת ההליך השיפוטי. בית-המשפט העליון, בהליך רע"א 1104/07 עו"ד פואד ח'יר נ' עו"ד עודד גיל קבע בפירוש שמדובר בהגנה מוחלטת הפוטרת מאחריות בנזיקין, וכי אין לקבוע בה סייגים כלל. 

האם חברה בע"מ או כל תאגיד אחר יכולים להגיש תביעת לשון הרע לפיצוי ללא הוכחת נזק?

התשובה לכך היא כן. עד לשנת 2016 הייתה סתירה בין חוק איסור לשון הרע לבין פקודת הנזיקין בעניין זה. בשנת 2016, באה לפתחו של בית המשפט העליון השאלה כאמור, ונקבע שתאגידים יכולים להגיש תביעה בגין הוצאת דיבה ולבקש סעד של פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א' לחוק איסור לשון הרע.


האם ניתן להגיש תביעה על פגיעה בפרטיות בשל פרסום תמונה משפילה?

אכן ניתן להגיש תביעה בשל פגיעה בפרטיות. סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות מונה את המעשים המהווים פגיעה בפרטיות (ולא קובע הגדרה לשאלה מהי פגיעה בפרטיות) בין המקרים המנויים בסעיף, מופיע גם מעשה פרסום תמונת אדם בנסיבות שעלולות להשפיל. ולכן במידה ופורסמה תמונה משפילה או כזו שפוגעת בפרטיות שלך, חשוב לפנות לעורך דין המתמחה בפגיעה בפרטיות ובעל ניסיון בייצוג תובעים ונתבעים לבדיקת היתכנות התביעה וגובה הפיצוי הכספי שניתן לדרוש, כמו סעדים נוספים שאפשר לתבוע מכוח חוק הגנת הפרטיות.

האם אדם שלא יכול להוכיח שנגרם לו נזק בגלל הפרסומים שפגעו בו עדיין יכול להגיש תביעה בגין הוצאת דיבה?

אדם יכול להגיש תביעת דיבה במקרה זה שכן הן בחוק איסור לשון הרע והן בחוק הגנת הפרטיות, נוספו במרוצת השנים סעיפים ספציפיים המסמיכים את בית המשפט לפסוק לנפגע מן העוולות של הוצאת דיבה ופגיעה בפרטיות פיצויים ללא הוכחת נזק. זאת, כחריג מובהק לדיני התרופות מכוח דיני הנזיקין. לפי שני החוקים הללו, ניתן לפסוק פיצוי עד סך 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק, ואף את כפל הפיצוי בהינתן הוכחת כוונה לפגוע. הסכומים כאמור צמודים למדד המחירים לצרכן, כך שכיום ניתן לתבוע בגין פרסום בודד המהווה הוצאת דיבה (לשון הרע) כ- 70,000 ₪ (ובמידה וניתן להוכיח כוונה לפגוע ניתן לתבוע כ - 140,000 ₪).

בגין פגיעה בפרטיות ניתן לתבוע בגין פגיעה בודדת  כ- 60,000 ₪ (ואם ניתן להוכיח כוונה לפגוע ניתן לתבוע כ- 120,000 ₪).


האם ניתן להגיש תביעה ייצוגית בעילה של לשון הרע?

התשובה היא לא. תביעה ייצוגית לא נועדה למקרים של הוצאת לשון הרע. אולם, ניתן להגיש תביעה ייצוגית בגין פגיעה בפרטיות, והגם שהדבר נדיר ישנם תקדימים לכך.

מה ההבדל בין תביעה אזרחית לבין קובלנה פלילית לפי חוק איסור לשון הרע?

האפשרות להגיש קובלנה פלילית בידי אדם פרטי, היא אפשרות חריגה לדין הפלילי שרובו מנוהל בידי המדינה. המדינה היא המאשימה, והפרט או התאגיד הם הנאשמים. הסנקציה בגין קבלת קובלנה פלילית היא עד שנת מאסר בפועל. אולם, הדבר נדיר עד מאוד, וישנה בעיה אמיתית לכלוא אדם מאחרי סורג ובריח, במדינה דמוקרטית, בשל העובדה שעשה שימוש בביטוי פוגעני המהווה הוצאת דיבה. בכל אופן, ההבדל הטכני בדרישות המקדמיות לקיומה של עילה להגשת קובלנה פלילית, נעוץ במספר הנמענים הדרוש בתביעת דיבה אזרחית יהא זה אדם זולת הנפגע, ובקובלנה פלילית, יש צורך ב-2 אנשים זולת הנפגע. להוציא את ההבדלים הללו, ההבדל המשמעותי ביותר הוא סטנדרט ההוכחה הראייתית הנדרש בהליך הפלילי.

האם בית משפט יכול לחייב אותי להתנצל על פרסום דיבה שפרסמתי?

ישנה מחלוקת ביחס לסמכות של בית משפט כזה או אחר לחייב בהתנצלות על פרסום לשון הרע, שכן ההתנצלות היא מחווה ששעונה על הבעת חרטה כנה ואמיתית על הדברים שמהווים הוצאת דיבה. אולם, מכוח סעיף 9(א)(2) לחוק איסור לשון הרע, בית המשפט מוסמך לחייב נתבע לתקן ולהכחיש את פרסומו הפוגעני שעולה לכדי הוצאת דיבה.

האם אני יכול להגיש תביעת לשון הרע כנגד אדם שהשמיץ אותי אבל לא ציין את שמי?

התשובה לשאלה זו איננה חד משמעית. חוק איסור לשון הרע קובע שלשון הרע יכולה להיאמר במפורש או במשתמע. כלומר, כנקודת מוצא ניתן להגיש תביעה בגין הוצאת דיבה גם במקרה בו לא ציון שם ספציפי. אולם, חובת התובע להוכיח שאכן משתמע מפרסום הדיבה כי מדובר בו לפי סטנדרט בחינה אובייקטיבי, קרי שהאדם הסביר יוכל להסיק שהפרסום המהווה לשון הרע אכן מכוון לתובע.

האם אני יכול לתבוע בעל מקצוע, רופא, פסיכולוג, פסיכיאטר, עובד סוציאלי שנתן עלי חוות דעת משפילה?

התשובה לשאלה זו היא בחיוב. אם ניתנה חוות דעת משפילה המהווה לשון הרע קרי, היא עונה לקריטריונים הנדרשים על פי חוק ומגבשים עילת תביעה, אשר הופצה לנמענים נוספים, ככל ניתן לתבוע. אולם, יש לשים את הלב למסגרת בה נמסרה חוות הדעת, שכן ישנן הגנות שעשויות להיות רלוונטיות במקרה כגון דא.

האם ניתן לתבוע בשל הוצאת לשון הרע על מת?

דין הוצאת הדיבה שפורסמה על המת, כדין דיבה שפורסמה על החי. אולם, חוק איסור לשון הרע קובע שלא ניתן להגיש תביעה אזרחית או קובלנה פלילית בשל כך. יחד עם זאת, לו הוצאה לשון הרע על אדם שנפטר עוד קודם לפטירתו, שאיריו רשאים להגיש תביעה בשם הנפטר עד 6 חודשים לאחר מועד הפטירה וזאת, מכוח סעיף 25 לחוק איסור לשון הרע.

את מי ניתן לתבוע על הוצאת לשון הרע בגלל פרסום משמיץ שפרסמו עלי בעיתון?

ככלל, ניתן להגיש תביעה כנגד העיתון, המוציא לאור, העורך ואף כנגד הכתב. אך יש לזכור, שבפרשת פלוני נ' אילנה דיין (ע"א 751/10) נקבע שסעיף 15(2) לחוק מכיל בתוכו את הגנת העיתונות האחראית. לכן, צריך לבחון כל מקרה לגופו ולהכריע לפי נסיבותיו הספציפיות האם אכן המקרה בו פורסם פרסום שלילי בעיתון, עונה לתנאים הקבועים בחוק איסור לשון הרע ומגבש, בהתאם, עילה להגשת תביעה, כמו גם האם במקרה זה לא תעמוד ההגנה העיתונאית כפי שנפסק בפרשת אילנה דיין שהוזכרה לעיל.

האם אני יכול להגיש תביעה כנגד אדם שהשמיץ אותי אך ורק בפני?

כדי שיתקיים בביטוי הדיבתי יסוד הפרסום, הדרוש להוכחת עילת תביעה, יש צורך בחשיפה בכוח או בפועל, תלוי בטיב הביטוי  לאדם נוסף זולת הנפגע. ולכן במקרה זה לא תקום עילה לתביעה על הוצאת לשון הרע. 

האם יש לי עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע במקרה בו רשות הטילה עלי עיקול שמקורו בטעות?

במקרה של הטלת עיקול שלא כדין, גם אם הדבר נעשה בטעות תקום לך עילה לתביעה. שכן, הטלת עיקול שלא כדין עולה לכדי פרסום דיבה. הפסיקה הכירה, זה מכבר בעובדה שהטלת עיקול שלא כדין היא מעשה מבזה ומשפיל, ואף הפיצויים הנפסקים במקרים כאמור, עשויים להיות משמעותיים.


האם פרסום שעולה לכדי הוצאת דיבה ויש בו אמת מוגן לפי חוק איסור לשון הרע?

סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע קובע את הגנת האמת בפרסום, המוכרת בשם, הגנת אמת דיברתי. ההגנה קובעת שפרסום אמיתי מבחינה עובדתית אובייקטיבית, שיש בו עניין לציבור, והרי זה עניין בקידום מטרות חברתיות וערכיות, יזכה להגנה מפני חבות נזיקית ובהתאם לא תקום עילה להגשת תביעה. אולם, הוכחת ההגנה, ובתוך כך ההוכחה שאכן מדובר באמת, מוטלת על הצד הנתבע והנטל עשוי להיות נטל הוכחה כבד במיוחד. כובד הנטל הנדרש אמור לעלות ביחס ישר לחומרת הדיבה. 

נודע לי שעומדת להתפרסם עלי כתבה משמיצה באמצעי התקשורת האם יש ביכולתי למנוע את הפרסום?

כעיקרון, התשובה היא בחיוב. ניתן למנוע פרסום עוד קודם למעשה הפרסום באמצעות הגשת בקשה לקבלת צווים זמניים במסגרת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע ולדרוש צווי מניעה. אולם, באיזון הזכויות שבין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב, נקבע כי המניעה המוקדמת היא צעד חריג הפוגע קשות בחופש הביטוי. המסקנה היא שניתן למנוע הפצת פרסום שמהווה לשון הרע, אך הדבר אינו מובן מאליו ומדובר במשימה משפטית שאינה פשוטה כלל וכלל.

אני חושש להגיש תביעת דיבה משום שאני לא רוצה שהדברים המכפישים שאמרו עליי יופצו בתפוצה רחבה עוד יותר. יש מה לעשות בנידון?

עקרון פומביות הדיון הוא עקרון על במשפט הישראלי ובשיטה הדמוקרטית ככלל. אולם, במקרים רבים, דווקא בתביעות בגין הוצאת דיבה, ניתן לקלוע לאחת מעילות סגירת דלתות בית המשפט. הדבר נכון, ואולי אף נכון יותר בכל הנוגע למקרים עליהם חל חוק הגנת הפרטיות.

האם לפייסבוק יש אחריות על פרסומי דיבה אנונימיים שנעשים כנגדי?

במקרים של פרסום דיבה אנונימי יתכן וניתן יהיה להטיל אחריות על פייסבוק. אחריותה של פייסבוק היא עניין מורכב להסבר, וודאי שבכמה שורות. אולם, יש לציין את קיומו של נוהל הודעה והסרה (notice and take down) שמתחיל להכות שורשים בפסיקה הישראלית. העיקרון קובע, שאם אדם הודיע לבעל הפלטפורמה אודות הפרה שמתרחשת בתחום אחריות הפלטפורמה, הרי שהפלטפורמה צריכה להשתמש בכוחה ולהסיר את הפרסום המעוול. לו הייתה הודעה המהווה לשון הרע, אך הפלטפורמה סרבה להסיר את פרסום הדיבה, הרי שניתן לתבוע לפי עוולת הרשלנות לכל הפחות.

האם לגוגל יש אחריות על קישורים לאתרים אנונימים שמשמיצים אותי?

גוגל הוא מנוע חיפוש ופעמים רבות מנגנון ההשלמה האוטומטי של גוגל ו/או התוצאות שמופיעות בגוגל יכולות להשפיל ולבזות אדם כאשר מוצגות תוצאות חיפוש שליליות בגוגל ולרוב אנונימיות. הדברים שנאמרו נכונים גם לגבי פייסבוק ואף הפסיקה הכירה בכך חד משמעית, ובאמצעות קיום תנאי נוהל הודעה והסרה מצד התובע, לצד סירוב של גוגל להסיר את התכנים, ניתן להגיש תביעת דיבה או תביעה נזיקית כנגד גוגל על מחדלה. 

כל הזכויות שמורות ©
צור קשר
שלח