close window

חוק איסור לשון הרע

חוק איסור לשון הרע

חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") בנוי בצורה מאוד סכמתית, אך לאו דווקא הגיונית. לכן, כדי להבין את תוכן החוק, חובה להבין את הדקויות ואת ההפניות בתוכו.


הסעיפים הראשונים בחוק (1-5) קובעים את "כללי המשחק" ואת ההגדרות הכלליות של החוק.


סעיפים 1-2 מגדירים את שני היסודות העיקריים של עוולת לשון הרע; סעיפים 3-5 עוסקים בדרכים שונות להבעת לשון הרע, ובביטויים שגם אם הם לשון הרע, חלות לגביהם הגבלות קבועות מראש. 


מהי "לשון הרע"?


סעיף 1 לחוק מגדיר וקובע את היסוד הראשון של העוולה המשפטית; מהי לשון הרע מבחינת התוכן? לפי סעיף 1, ההגדרה ללשון הרע היא הגדרה רחבה הכוללת ארבעה סוגים עיקריים של ביטויים שיכולים להיחשב כלשון הרע:


לפי סעיף 1(1), ביטויים שיש בהם פוטנציאל להשפיל אדם אחר בעיני החברה, להפוך אותו לשנוא או לנלעג;


לפי סעיף 1(2), ביטויים שמייחסים לאדם אחר התנהגויות או מעשים, שעצם ייחוסם עלול לבזות את האדם;


לפי סעיף 1(3), ביטויים שתוכנם עלול לפגוע בפרנסה של האדם, לרבות פגיעה במשרה, בעסק, במקצוע או במשלח-יד;


לפי סעיף 1(4), גם ביטויים גזעניים – לרבות עיסוק בנטייה מינית או במוגבלות – יכולים לעלות כדי לשון הרע.


כלומר, לפי סעיף 1 לחוק כל ביטוי שיש בו פוטנציאל פגיעה בשם הטוב של הפרט (בין אם הוא אדם פרטי ובין אם הוא תגיד מכל סוג), יכול להיחשב כלשון הרע. ובנקודה זו, חובה לשים לב שכלל לא דובר על אמיתות הפרסום – אם אמת או אם שקר – אלא רק על הביטוי כ"חומר גלם" לגביו שואלים: האם הביטוי עלול לפגוע בשמו הטוב של אדם? 


איזה פרסום יחשב להוצאת לשון הרע?חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") בנוי בצורה מאוד סכמתית, אך לאו דווקא הגיונית. לכן, כדי להבין את תוכן החוק, חובה להבין את הדקויות ואת ההפניות בתוכו.

הסעיפים הראשונים בחוק (1-5) קובעים את "כללי המשחק" ואת ההגדרות. סעיפים 1-2 מגדירים את שני היסודות העיקריים של העוולה; סעיפים 3-5 עוסקים בדרכים שונות להבעת לשון הרע, ובביטויים שגם אם הם לשון הרע, חלות לגביהם הגבלות קבועות מראש. 


סעיף 1 לחוק מגדיר וקובע את היסוד הראשון של העוולה; מהי לשון הרע מבחינת התוכן? לפי סעיף 1, ההגדרה ללשון הרע היא הגדרה רחבה הכוללת ארבעה סוגים עיקריים של ביטויים שיכולים להיחשב כלשון הרע: לפי סעיף 1(1), ביטויים שיש בהם פוטנציאל להשפיל אדם אחר בעיני החברה, להפוך אותו לשנוא או לנלעג; לפי סעיף 1(2), ביטויים שמייחסים לאדם אחר התנהגויות או מעשים, שעצם ייחוסם עלול לבזות את האדם; לפי סעיף 1(3), ביטויים שתוכנם עלול לפגוע בפרנסה של האדם, לרבות פגיעה במשרה, בעסק, במקצוע או במשלח-יד; לפי סעיף 1(4), גם ביטויים גזעניים – לרבות עיסוק בנטייה מינית או במוגבלות – יכולים לעלות כדי לשון הרע.


כלומר, לפי סעיף 1 לחוק כל ביטוי שיש בו פוטנציאל פגיעה בשם הטוב של הפרט (בין אם הוא אדם פרטי ובין אם הוא תגיד מכל סוג), יכול להיחשב כלשון הרע. ובנקודה זו, חובה לשים לב שכלל לא דובר על אמיתות הפרסום – אם אמת או אם שקר – אלא רק על הביטוי כ"חומר גלם" לגביו שואלים: האם הביטוי עלול לפגוע בשמו הטוב של אדם? 

סעיף 2 לחוק עוסק ביסוד השני של העוולה; מה ייחשב כמעשה פרסום? לפי סעיף 2(א), כל הפצת ביטוי – בעל-פה, בכתב, בדפוס, בציור, בתמונה, בדמות, בתנועה, בצליל או בכל דרך אחרת – הוא מעשה פרסום. ואילו סעיף 2(ב), מפריד באופן כללי בין ביטויים בכתב לבין ביטויים בעל-פה. ביחס לביטוי בעל-פה, פרסום הוא אך ורק ביטוי שהגיע – בפועל – לאדם אחד נוסף על האדם שנפגע מן הביטוי. ביחס לביטוי בכתב, פרסום הוא כל ביטוי שעשוי להגיע – לפי הנסיבות – לאדם אחד נוסף על האדם שנפגע.


אם כן, לפי סעיף 2 לחוק, כל התבטאות – ולא משנה הדרך – שהגיעה לאדם אחד נוסף על האדם המושמץ, עולה כדי מעשה הפצת ביטוי, קרי "פרסום"; ורק ביחס לביטויים בכתב, אין צורך להוכיח שהכתב הגיע לאדם נוסף, אלא רק שסביר שהוא יגיע. למשל, אם מכתב נשלח בדואר, ייתכן ששאין צורך להוכיח שהוא הגיע ליעדו, ומספיק להוכיח שהוא נשלח כאמור.

סעיף 3 לחוק, קובע כלל חשוב מאוד, לפיו לשון הרע יכולה להיות מובעת גם בעקיפין או במשתמע. כך, גם אם פרסום לא נוקט את שמו המפורש של האדם המושמץ, די בכך שאדם סביר אחר יוכל להבין כי מדובר באדם ספציפי. בדומה, החוק קובע כי אין צורך להגיד דברים בצורה מפורשת, אלא גם העלאת חשדות או ניסוחים מתחכמים לכאורה, אינם חסינים מפני תביעת לשון הרע.

מידע נוסף ניתן למצוא במאמרנו על הגשת תביעת לשון הרע


סעיפים 4-5 לחוק, עוסקים בעניינים מעט פחות יום-יומיים; לשון הרע על ציבור, ולשון הרע על המת. ביחס ללשון הרע על ציבור, נקבע כי "ציבור" לא יכול לתבוע את שמו הטוב בתביעה אזרחית. לעניין לשון הרע על ציבור, חובה לציין את פסק-הדין בעניין בכרי [ע"א 8345/08 בן נתן נ' בכרי, פ"ד סב(1) 567 (2011)]. שם, חיילי מילואים תבעו את מוחמד בכרי (יוצר הסרט השנוי במחלוקת "ג'נין ג'נין) בדרישה לפצותם לפי חוק איסור לשון הרע, בטענה שהסרט מציג את החיילים כפושעים חסרי מוסר. בית-המשפט העליון דחה את הטענות – למרות שנראה כי בלב כבד – וקבע כי מדובר בציבור שלא יכול לתבוע את שמו הטוב. 

ביחס ללשון הרע על המת, סעיף 5 קובע כי לשון הרע על המת שקולה ללשון הרע על אדם חי; וזה, כדי לשמור על כבוד המת, עקרון חשוב ביותר במורשת היהודית. לפי הסעיף – כעיקרון – בני משפחה קרובים של נפטר, יכולים לתבוע את שמו הטוב. בהקשר זה, ראוי לציין גם את סעיף 25 לחוק, שמסדיר מה קורה אם אדם שפורסמה עליו לשון הרע מת בפתאומיות, ומה קורה עם תובע שכבר החל בתביעת לשון הרע, מת תוך-כדי ניהול ההליך.


סעיפים 6-7 לחוק, הם הסעיפים החשובים ביותר ככל הנראה. סעיף 6 קובע את העבירה הפלילית בלשון הרע; וסעיף 7 קובע את העוולה האזרחית.


העוולה האזרחית: הגם שהעוולה האזרחית באה לאחר העבירה הפלילית, קל וברור יותר לעסוק בה קודם. סעיף 7 לחוק קובע כי פרסום לשון הרע הוא עוולה אזרחית. כעת, ברור ששני יסודות העוולה האזרחית הם (1) פרסום, כאמור בסעיף 2 לחוק; (2) לשון הרע כאמור בסעיף 1 לחוק.

לפיכך, העוולה האזרחית לפי סעיף 7 מתגבשת כאשר מפורסם ביטוי (לאדם נוסף על הנפגע מהביטוי) ותוכן הביטוי מכיל פוטנציאל פגיעה בשמו הטוב של האדם. חשוב לציין כי בפרשת הרציקוביץ' [ע"א4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ, פ"ד נח(3) 558 (2004)] בית-המשפט העליון קבע כי כאשר בוחנים את תוכן הביטוי ושואלים האם הוא עולה כדי לשון הרע, יש להביט דרך עיניו של האדם הסביר ולשאול שתי שאלות: (1) מה אדם סביר היה מבין מהביטוי? (2) האם אדם סביר היה רואה בביטוי שכזה כפגיעה בשמו הטוב של האדם. לכן, נקודת המבט בביטויי לשון הרע היא נקודת מבט אובייקטיבית, שכלל לא לוקחת בחשבון את מידת העלבון של הנפגע הספציפי.


העבירה הפלילית: העבירה הפלילית הקבועה בסעיף 6, היא עבירה מסוג "עוון", ובצידה עונש של שנת מאסר. יסודות העבירה הפלילית דומים לכאורה לעוולה האזרחית, אך יש בהם שני שינויים, אחד מינורי ואחד מהותי מאוד: השינוי הראשון – והמינורי – הוא דרישה להפצה לשני אנשים נוסף על הנפגע (במקום אדם אחד בעוולה האזרחית). השינוי השני – והמשמעותי – הוא הדרישה המקדמית להוכיח כי המפרסם התכוון לפגוע בנפגע. אחד מפסקי הדין המנחים והמכוננים ביותר בעניין זה, הוא פסק הדין בעניין בורוכוב [ע"פ 677/83 בורוכוב נ' יפת, פ"ד לט(3) 205 (1985)]. בעניין בורוכוב נקבע כי ה"כוונה לפגוע" היא רצון פעיל להשיג את התוצאה של פגיעה בשם הטוב, ואף נקבע כי אין תחולה להלכת הצפיות בעבירה הספציפית הזו. 

לפיכך, בשונה מהעוולה האזרחית המפורשת בצורה נדיבה ומרחיבה, העבירה הפלילית מפורשת בצמצום ובדווקנות, תוך רצון ברור להימנע מהרשעה פלילית בגין הפצת ביטוי. אולם, למרות שמדובר בפרשנות צרה יחסית, אין ספק שישנם מקרים בהם מפיצי לשון הרע הורשעו ותוייגו כעבריינים פליליים לכל דבר ועניין. [ראה: ק"פ 1002-08 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 7.6.2010); ק"פ 1005-05 ברעם נ' הורוביץ (פורסם בנבו, 26.3.2007); והמפורסם ביותר, ק"פ 1005-98 ביטון נ' סולטן (פורסם בנבו, 19.12.1999) שמציג זיכוי ותמונה שונה לחלוטין.


איזה פרסום יחשב להוצאת לשון הרע?


סעיף 2 לחוק עוסק ביסוד השני של העוולה; מה ייחשב כמעשה פרסום לשון הרע? לפי סעיף 2(א), כל הפצת ביטוי – בעל-פה, בכתב, בדפוס, בציור, בתמונה, בדמות, בתנועה, בצליל או בכל דרך אחרת – הוא מעשה פרסום. ואילו סעיף 2(ב), מפריד באופן כללי בין ביטויים בכתב לבין ביטויים בעל-פה.


ביחס לביטוי בעל-פה, פרסום הוא אך ורק ביטוי שהגיע – בפועל – לאדם אחד נוסף על האדם שנפגע מן הביטוי.


ביחס לביטוי בכתב, פרסום הוא כל ביטוי שעשוי להגיע – לפי הנסיבות – לאדם אחד נוסף על האדם שנפגע.


אם כן, לפי סעיף 2 לחוק, כל התבטאות – ולא משנה הדרך – שהגיעה לאדם אחד נוסף על האדם המושמץ, עולה כדי מעשה הפצת ביטוי, קרי "פרסום"; ורק ביחס לביטויים בכתב, אין צורך להוכיח שהכתב הגיע לאדם נוסף, אלא רק שסביר שהוא יגיע. למשל, אם מכתב נשלח בדואר, ייתכן שאין צורך להוכיח שהוא הגיע ליעדו, ומספיק להוכיח שהוא נשלח כאמור..


סעיף 3 לחוק, קובע כלל חשוב מאוד, לפיו לשון הרע יכולה להיות מובעת גם בעקיפין או במשתמע. כך, גם אם פרסום לא נוקט את שמו המפורש של האדם המושמץ, די בכך שאדם סביר אחר יוכל להבין כי מדובר באדם ספציפי. בדומה, החוק קובע כי אין צורך להגיד דברים בצורה מפורשת, אלא גם העלאת חשדות או ניסוחים מתחכמים לכאורה, אינם חסינים מפני תביעת לשון הרע.


לשון הרע על ציבור ולשון הרע על המת


סעיפים 4-5 לחוק, עוסקים בעניינים מעט פחות יום-יומיים; לשון הרע על ציבור, ולשון הרע על המת.

ביחס ללשון הרע על ציבור, נקבע כי "ציבור" לא יכול לתבוע את שמו הטוב בתביעה אזרחית. לעניין לשון הרע על ציבור, חובה לציין את פסק-הדין בעניין בכרי [ע"א 8345/08 בן נתן נ' בכרי, פ"ד סב(1) 567 (2011)]. שם, חיילי מילואים תבעו את מוחמד בכרי (יוצר הסרט השנוי במחלוקת "ג'נין ג'נין) בדרישה לפצותם לפי חוק איסור לשון הרע, בטענה שהסרט מציג את החיילים כפושעים חסרי מוסר. בית-המשפט העליון דחה את הטענות – למרות שנראה כי בלב כבד – וקבע כי מדובר בציבור שלא יכול לתבוע את שמו הטוב. 


ביחס ללשון הרע על המת, סעיף 5 קובע כי לשון הרע על המת שקולה ללשון הרע על אדם חי; וזה, כדי לשמור על כבוד המת, עקרון חשוב ביותר במורשת היהודית. לפי הסעיף – כעיקרון – בני משפחה קרובים של נפטר, יכולים לתבוע את שמו הטוב. בהקשר זה, ראוי לציין גם את סעיף 25 לחוק, שמסדיר מה קורה אם אדם שפורסמה עליו לשון הרע מת בפתאומיות, ומה קורה עם תובע שכבר החל בתביעת לשון הרע, מת תוך-כדי ניהול ההליך.


הוצאת לשון הרע כעבירה פלילית


סעיפים 6-7 לחוק, הם הסעיפים החשובים ביותר ככל הנראה. סעיף 6 קובע את העבירה הפלילית בלשון הרע; וסעיף 7 קובע את העוולה האזרחית. העוולה האזרחית: הגם שהעוולה האזרחית באה לאחר העבירה הפלילית, קל וברור יותר לעסוק בה קודם. סעיף 7 לחוק קובע כי פרסום לשון הרע הוא עוולה אזרחית. כעת, ברור ששני יסודות העוולה האזרחית הם (1) פרסום, כאמור בסעיף 2 לחוק; (2) לשון הרע כאמור בסעיף 1 לחוק.


לפיכך, העוולה האזרחית לפי סעיף 7 מתגבשת כאשר מפורסם ביטוי (לאדם נוסף על הנפגע מהביטוי) ותוכן הביטוי מכיל פוטנציאל פגיעה בשמו הטוב של האדם. חשוב לציין כי בפרשת הרציקוביץ' [ע"א4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ, פ"ד נח(3) 558 (2004)] בית-המשפט העליון קבע כי כאשר בוחנים את תוכן הביטוי ושואלים האם הוא עולה כדי לשון הרע, יש להביט דרך עיניו של האדם הסביר ולשאול שתי שאלות: (1) מה אדם סביר היה מבין מהביטוי? (2) האם אדם סביר היה רואה בביטוי שכזה כפגיעה בשמו הטוב של האדם. לכן, נקודת המבט בביטויי לשון הרע היא נקודת מבט אובייקטיבית, שכלל לא לוקחת בחשבון את מידת העלבון של הנפגע הספציפי.


העבירה הפלילית: העבירה הפלילית הקבועה בסעיף 6, היא עבירה מסוג "עוון", ובצידה עונש של שנת מאסר. יסודות העבירה הפלילית דומים לכאורה לעוולה האזרחית, אך יש בהם שני שינויים, אחד מינורי ואחד מהותי מאוד: השינוי הראשון – והמינורי – הוא דרישה להפצה לשני אנשים נוסף על הנפגע (במקום אדם אחד בעוולה האזרחית). השינוי השני – והמשמעותי – הוא הדרישה המקדמית להוכיח כי המפרסם התכוון לפגוע בנפגע. אחד מפסקי הדין המנחים והמכוננים ביותר בעניין זה, הוא פסק הדין בעניין בורוכוב [ע"פ 677/83 בורוכוב נ' יפת, פ"ד לט(3) 205 (1985)]. בעניין בורוכוב נקבע כי ה"כוונה לפגוע" היא רצון פעיל להשיג את התוצאה של פגיעה בשם הטוב, ואף נקבע כי אין תחולה להלכת הצפיות בעבירה הספציפית הזו. 


לפיכך, בשונה מהעוולה האזרחית המפורשת בצורה נדיבה ומרחיבה, העבירה הפלילית מפורשת בצמצום ובדווקנות, תוך רצון ברור להימנע מהרשעה פלילית בגין הפצת ביטוי. אולם, למרות שמדובר בפרשנות צרה יחסית, אין ספק שישנם מקרים בהם מפיצי לשון הרע הורשעו ותוייגו כעבריינים פליליים לכל דבר ועניין. [ראה: ק"פ 1002-08 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 7.6.2010); ק"פ 1005-05 ברעם נ' הורוביץ (פורסם בנבו, 26.3.2007); והמפורסם ביותר, ק"פ 1005-98 ביטון נ' סולטן (פורסם בנבו, 19.12.1999) שמציג זיכוי ותמונה שונה לחלוטין]. מידע נוסף על העבירה הפלילית במאמרנו קובלנה פלילית לפי חוק איסור לשון הרע.


פגיעה מלשון הרע היא לא נעימה בלשון המעטה ויכולה לזכות אותך בפיצויי כספי רב לכן המלצתנו הראשונה לפנות לעורך דין מומחה ללשון הרע. ולבדוק האם קיימת לך עילה להגשת תביעת לשון הרע או במידה והוגשה כנגדך תביעה האם עומדת לך הגנה מפני התביעה בהתאם לחוק. 

מידע נוסף אודות הפיצוי שניתן לתבוע על פי החוק, ניתן למצוא במאמרנו על תביעת דיבה ללא הוכחת נזק


נפגעת מהוצאת לשון הרע בפייסבוק, בעבודה, בתקשורת, בסכסוך גירושין או שכנים או בכל דרך אחרת? ניתן לפנות למשרדנו לקבלת ייעוץ משפטי אישי, דיסקרטי, יעל, מקצועי ומהיר, עד למיצוי כל זכויותיך. נתבעת בגין הוצאת לשון הרע? יתכן שעומדת לך הגנה לפי החוק.


לקבלת ייעוץ משפטי ללא התחייבות ניתן להתקשר לטלפון: 072-2221780 

 

יצירת קשר

שלח
כל הזכויות שמורות ©
צור קשר
שלח