תלונת שווא במשטרה - הוצאת דיבה

הגשת תביעה על לשון הרע בגין תלונת שווא

תלונה שקרית במשטרה יכולה להרוס חיים של אדם ברגע. באותה נשימה, חשוב מאוד לעודד הגשת תלונות אמת, ולדאוג שמי שבפיו תלונה כנה על חשד לביצוע עבירה פלילית, יפנה ללא חשש למשטרה או לכל רשות מוסמכת. אחרת, הכאוס בפתח. וכך נוצר מתח אמיתי בין הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי, בכל הנוגע להגשת תלונות במשטרה. 

חוק איסור לשון הרע "מטפל" במתח הנ"ל בצורה ייחודית. מצד אחד, החוק מעניק הגנה רחבה במיוחד למתלוננים שפעלו בתום לב. ומן הצד השני, החוק מאפשר לתבוע עד כ-159,000 ₪ בגין תלונת שווא במשטרה. היכן עובר הגבול בין תלונת שווא לתלונה בתום לב? האם מדובר בתופעה רחבה? וכיצד מתמודדים עם תלונת שווא? לאחר שנים ארוכות של עיסוק יום יומי בתחום, ריכזנו עבורכם את הנקודות החשובות ביותר. 

משרד עורכי הדין בן קרפל ושות', ממשרדי הבוטיק הידועים והמובילים בתחום דיני לשון הרע והגנת הפרטיות ומדורג בין המשרדים הידועים בדיני לשון הרע, במסגרת הדירוגים היוקרתיים Dun’s 100 ו - BDI. למשרד הצלחות מוכחות בניהול תביעות לשון הרע והגנת הפרטיות. בנוסף, עוסק המשרד בניהול משברים תקשורתיים מורכבים ובניהול סכסוכים שמקורם במרחב האינטרנטי. משרדנו מייצג תובעים ונתבעים בתביעות לשון הרע.

מהי תלונת שווא?

נתחיל מהיסוד: כל תלונה שמוגשת למשטרה ומייחסת לאדם או תאגיד ביצוע עבירה פלילית, מקימה אפשרות תאוריטית להגיש תביעת לשון הרע. מדוע? פשוט: שני התנאים להתגבשות עילת תביעה לפי סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע ("פרסום" בפני אדם זולת הנפגע, ותוכן שמכיל פוטנציאל פגיעה בשם הטוב) מתקיימים כמעט בכל תלונה. 

הרי התלונה היא למעשה התבטאות בפני חוק (שהוא בהחלט אדם זולת הנפגע), ובכל תלונה מיוחס לכל הפחות חשד לביצוע עבירה פלילית. וזה, מלבד תלונות הזויות במסגרתן מתלונן סהרורי מגיע לתחנת המשטרה ומספר סיפור שגם אם היה נכון, בינו לבין עבירה פלילית אין כל קשר.

אם כן, כבר נקבע בפסיקה כי ייחוס חשדות לפלילים קולע להגדרת "לשון הרע" ובוודאי עלול לפגוע בשם הטוב. ולכן, ככלל, תלונה במשטרה היא עילה לתביעת לשון הרע. אך העובדה שניתן להגיש תביעה, אינה מלמדת שהתביעה תתקבל וכאן כל ההבדל. כידוע, מי שפרסם לשון הרע זכאי לטעון לאחת מ- 24 ההגנות שקבועות בחוק איסור לשון הרע (ואם לא ידוע, מומלץ לקרוא במאמר - הגנות בלשון הרע). בסעיף 15(8) קבועה הגנה שמתאימה בדיוק למי שהגיש תלונה למשטרה. ותלונת שווא שמצדיקה הגשת תביעת לשון הרע, היא תלונה שאינה מוגנת מכוח סעיף 15(8); כלומר, תלונה שהוגשה בחוסר תום לב. 

מה המשמעות של תום לב בהגשת תלונה? איך נבחן סעיף 15(8) לחוק? 

במשפט אחד: על התובע להוכיח כי מי שהגיש כנגדו את התלונה, הגיש את התלונה מבלי להאמין בתוכן דבריו; כלומר, שיקר בידיעה שהוא משקר. 

בפסק הדין הידוע בעניין אורי דניאל [ע"א 7426/14 פלונית נ' דניאל (פורסם בנבו, 14.3.2016)] נקבע כי יש לפרש בנדיבות את סעיף 15(8), כך שתום הלב הנדרש כדי לחסות בצל הגנת סעיף 15(8), הוא תום לב סובייקטיבי בעיקרו, המשולב יחד עם בחינת סבירות החשד. וזאת, באמצעות חיבור בין הוראת סעיף 15(8) לבין הוראת סעיף 16(א) לחוק, הקובעת חזקה שבדין לפיה מי שהתבטא באחת מנסיבות סעיף 15 ולא חרג מגבולות הסביר, יש לראות בו כנקודת מוצא כמי שנהג בתום לב. בפסיקה נקבע כי הגשת תלונה במשטרה היא כמובן מעשה סביר. 

והמשמעות המשפטית פשוטה: כל מי שהגיש תלונה במשטרה ומוגשת כנגדו תביעת לשון הרע (בגין עצם הגשת התלונה בלבד, ולא, למשל, בגין פרסומה בתקשורת), נכנס אל בית המשפט כשנקודת המוצא היא שהוא זכאי להגנה מפני תביעה. נקודת המוצא היא שאין לחייבו בפיצויים לפי חוק איסור לשון הרע. 

כדי להפוך את הקערה על פיה ולשנות את נקודת המוצא, יש צורך לסתור את חזקת תום הלב. לשם כך, יש צורך לקעקע מן היסוד את הודעת המתלונן, ולשכנע את בית המשפט כי ברגע בו הוגשה התלונה במשטרה, מי שהגישה ידע שהוא מוסר פרטים שקריים. וזו משימה מורכבת במיוחד. 

מה צריך כדי להגיש תביעת לשון הרע בגין תלונת שווא? מהיכן מתחילים? 

כדי לסתור את חזקת תום הלב, מתחייב להתעמת עם המילים המדויקות שנמסרו למשטרה. אחרת, לא ניתן  לטעון בצורה משכנעת שאותן מילים שנאמרו הן בבחינת שקרים שנמסרו בידיעה שמדובר בשקרים. זו לוגיקה פשוטה. מעבר לזה, ככלל, כדי להגיש כל תביעת לשון הרע חובה לעסוק במילים המדויקות שנאמרו ונטענות כלשון הרע. שכן כתב תביעה שאינו מכיל את המילים המדויקות הנטענות כלשון הרע, אינו מגלה עילה ודינו סילוק על הסף [מדובר בהלכה מושרשת שמיושמת מידי יום בכל בתי המשפט, יסודה בע"א 594/66 אהרוני נ' פויכטונגר, פ"ד כא(1) 160 (1967)]. להרחבה בנושא קראו על -  תביעת לשון הרע.

אם כן, מאלו נובע שהצעד הראשון הדרוש כדי לבחון הגשת תביעת דיבה על תלונת שווא, הוא להבין מה המילים המדויקות שמכילה התלונה. בעבור זה, יש צורך לקבל את "הודעת המתלונן", חלק מתיק החקירה. ככלל, מדובר במשימה אפשרית בהחלט, בראי הנחיית פרקליט המדינה 14.8 (לעיון בהנחיה - לחצו כאן) אשר מסדירה את זכות העיון בחומרי חקירה. אך בעניין זה, חשוב לדעת שיש "כדור אחד בקנה"; טעות באופן בקשת חומרי החקירה עלולה להסב נזק של ממש בעתיד. ובלי הודעת המתלונן, הלכה למעשה אין אפשרות להגיש תביעת לשון הרע.  

לאחר שקיבלת את תיק החקירה והודעת המתלונן מולך, עורך הדין המטפל בעניין יידרש לעבודה מאומצת. ככלל, יש להשוות את חומר הראיות בנוגע להתרחשויות שאירעו באמת, וניתן להוכיח, לבין המציאות העובדתית המתוארת בתלונה. כמובן שהדברים נכתבים בתמצית התמצית, אך זו תחילת הדרך להתחקות אחר הלך משבתו של מגיש התלונה ורק כך ניתן להוכיח כי מדובר בתלונת  שווא שקרית בהתאם לדרישות החוק והפסיקה. 

יש דרך להתמודד עם תלונת שווא או תביעת דיבה בגין תלונת שווא:

תלונת שווא שהוגשה כנגדך, בדיוק כמו תביעת לשון הרע המייחסת לך הגשת תלונת שווא, מחייבת תשומת לב ומהרגע הראשון. כמובן, ההתמודדות עם הסיטואציה המורכבת אינה רק בפן המשפטי, וחשוב ביותר להתמודד גם עם הקושי המנטאלי. בכל זאת, הצורך להדוף חשדות לפלילים, או אפילו להצדק בפני היקרים לך, מעורר קשיים של ממש. וכך גם הצורך להתמודד עם תביעת לשון הרע, כאשר ידוע לך שלא הגשת תלונת שווא אלא בסך הכל התלוננת בתום לב.

בעולם דיני לשון הרע והוצאת דיבה, מדובר באחד הנושאים הרגישים והמורכבים ביותר, אם לא המורכב ביותר. שכן רוב מוחץ של תביעות לשון הרע שמוגשות בטענה לתלונת שווא, נדחות (לצד חיוב התובע בהוצאות), וכאשר מתקבלת תביעת דיבה שבמרכזה תלונת שווא, הפיצויים שנפסקים משמעותיים ביותר.

תביעות לשון הרע בגין תלונת שווא בהם ייצג משרדנו:

בת"א 1933-02-19 מילר נ' אבו סלאח, ייצגנו תובע שהוגשה כנגדו תלונת שווא. בחנו את חומר הראיות, והבנו שמדובר באחד מאותם מקרים נדירים בהם הסיכוי שייפסק פיצוי משמעותי בגין תלונת שווא (אחת בלבד), גבוה מספיק כדי להגיש תביעה. לאחר שנשמעו ראיות והצלחנו לצלוח את המשוכות הכל כך מורכבות, התובע זכה בפיצוי כולל בסך 145,000 ₪. סכום משמעותי במיוחד. 

מן הצד השני, בת"א 53866-04-18 סקורי נ' פרקטובניק, ייצגנו נתבע שהוגשה כנגדו תביעה בגין תלונת שווא. לאחר שנשמעו הראיות, בית המשפט השתכנע כי הנתבע, לקוח המשרד, הגיש תלונה בתום לב. לכן, בית המשפט דחה את התביעה וחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות. 

התוצאות הקוטביות, קשורות כמובן בסיפורים העובדתיים ובעובדה שייצגנו את דוברי האמת. אך לא רק. תשומת הלב לפרטים, ומהירות התגובה, עשויים לעשות את ההבדל. 

למשל: מי שהוגשה כנגדו תלונת שווא, מוכרח קודם לכל דבר אחר להתמודד עם האלמנט הפלילי (שכן עד שייסגר התיק הפלילי, בכתב אישום, באין אשמה או בהיעדר ראיות מספיקות, לא ניתן יהיה לגשת לחומר החקירה) ורצוי שעורך הדין שייצג בסופו של דבר בתביעת לשון הרע, יעמוד בקשר מלכתחילה עם עורך הדין שמטפל בסוגיות הפליליות. תוך כדי, חשוב ביותר לעסוק באיסוף ושימור חומר הראיות הרלוונטי.

וכדי להבין אילו ראיות רלוונטיות, וכיצד ניתן לאסוף ולשמור אותן, נכון בהחלט להיוועץ באנשי מקצוע. בוודאי בעת סערת הרגשות הנלווית לסיטואציה הכה מורכבת. ובעניין תלונות שווא, כל צעד חשוב ומכיל פוטנציאל להשלכות משמעותיות במיוחד. 

לסיכום:

חשוב לדעת כי הגשת תלונות שווא זו תופעה של ממש. כמה היא רחבה? קשה מאוד לחקור. אך האם היא קיימת? לעמדתנו בכלל אין ספק. חד משמעית כן. האם כל תביעת לשון הרע שמוגשת בגין תלונת שווא צריכה להתקבל? בשום אופן לא. אך האם תביעה שלא צריכה להתקבל עלולה להתקבל בשל טעויות, חוסר הבנה וחוסר ניסיון? כן; מצער, אך זו האמת. 

צוות עורכי הדין במשרד בן קרפל ושות', בקיא ברזי הסוגיה המורכבת של הגשת תלונות שווא וטיפול בהן; מזה שנים ארוכות עורכי הדין קרפל מייצגים תובעים ונתבעים, ועומדים בקשר עם עורכי דין פליליים ויתר בעלי המקצועות המשלימים שלעיתים יש צורך אמיתי להפעיל.