בעידן הרשתות החברתיות, תופעת ה"פרופיל הפיקטיבי" הולכת ונהיית נפוצה יותר ויותר במרחב הווירטואלי. אנשים מנצלים את האפשרות לעקוף את חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 באמצעות פרסומים דיבתיים הפוגעים בשמו הטוב של אדם, מבלי לקבל אחריות אישית על אותן אמירות. תופעה זה מעלה את החשש של חוסר אחריותיות (Accountability) לביצוע עוולות לשון הרע ועל כן מעוררת דיון רב על דרכי ההתמודדות עימה. כפי שנראה, כיום ישנה מגמה הולכת וגוברת בקרב בתי המשפט השונים להורות, בנסיבות המתאימות, על חשיפת זהותם של פרופילים פיקטיביים / אנונימיים, על כן תופעה זו מתחילה לקבל מענה. במאמר זה נפרט על מגמה זו, ונסביר מדוע ייתכנו מקרים בהם ניתן לחשוף את זהותו של מי שפרסם עליכם לשון הרע באמצעות פרופיל פיקטיבי.
משרד עורכי-הדין בן קרפל ושות', ממשרדי הבוטיק הידועים והמובילים בתחום דיני לשון הרע והגנת הפרטיות ומדורג בין המשרדים הידועים בדיני לשון הרע, במסגרת הדירוגים היוקרתיים Dun’s 100 ו - BDI. למשרד הצלחות מוכחות בניהול תביעות לשון הרע והגנת הפרטיות. בנוסף, עוסק המשרד בניהול משברים תקשורתיים מורכבים ובניהול סכסוכים שמקורם במרחב האינטרנטי. משרדנו מייצג תובעים ונתבעים בתביעות לשון הרע.
רקע משפטי: פרשת רמי מור
הכל התחיל בהליך רע"א 4447/07 רמי מור נ' ברק אי.טי.סי (להלן: "עניין מור"). כנגד רמי מור (להלן: "המבקש") פורסמו הודעות אנונימיות בפורום אינטרנטי. אולם, בבואו להגיש תביעת לשון הרע כנגד המפרסם הוא נתקל בבעיה. מור לא ידע את זהות כותב ההודעות, שהרי אלה נכתבו בצורה אנונימית. על כן, המבקש פתח בהליכים משפטיים כנגד חברת ברק, ספקית הגישה לאינטרנט, כדי שזו תגלה את כתובת ה-IP (Internet Protocol) של המחשב שממנו פורסמו אותן הודעות.
לאחר סירובה של המשיבה לחשוף את זהות המשתמש, התיק התגלגל במספר ערכאות עד שהגיע לפתחו של בית המשפט העליון, שבתורו נדרש לשאלה הבאה: "האם ניתן לתת צו המורה על חשיפת זהותו של משתמש אנונימי באינטרנט?". על שאלה זו, רוב השופטים בהרכב השיבו בשלילה. הכרעתם נומקה בטעם של היעדר הסדר מעוגן בחוק למסגרת דיונית הולמת במסגרתה ניתן לבקש צו זה. דעת הרוב גרסה כי בשל הפגיעה בפרטיות ובחופש הביטוי הכרוכה בחשיפת זהותם של גולשים אנונימיים, ראוי שהסדר דיוני המאפשר זאת ייעשה באמצעות המחוקק ולא ב"חקיקה שיפוטית" של בית המשפט.
מאז ועד היום, אומנם עלו מספר הצעות חקיקה שנועדו לייצר את ההסדר החוקי שבית המשפט העליון קרא למחוקק לקדם בעניין מור, אך בינתיים אף אחת מהן לא הבשילה לכדי חוק מחייב. כיום, לפחות פורמלית, הלכת מור עודנה עומדת ומציבה מכשול בפני בקשה להורות על חשיפת זהותו של מי שפרסם הודעות דיבתיות בצורה אנונימית.
על הלכה זו נוצרה ביקורת רבה לאורך השנים, בפרט עקב התגברות התופעה של שימוש בפרופילים פיקטיביים. עם הזמן, הביקורת על אותה הלכה חלחלה גם לפסיקה, ובפרט לערכאות הנמוכות. כיום ניתן לראות בבתי המשפט מגמה לנסות ולייתר את הלכת מור, תוך יצירת "עקיפה" באמצעות שלל דרכים יצירתיות. אפוא נבחן כמה דוגמאות בולטות למגמה זו. למידע נוסף קראו את המאמר - הלכת רמי מור.
התפוררותה של הלכת מור
בתחילה, הובהר בהחלטה מהליך תא"מ 14089-08-09 פאי נ' פנחס שהלכת מור אומנם חלה כאשר מבקש החשיפה לא חושד באדם ספציפי כמי שפרסם את הפרסומים נגדו; אך היא איננה חלה כאשר יש למבקש "חשוד עיקרי" שאת זהותו בתור הגולש האנונימי הוא מבקש לאמת.
עוד הובהר בפסק הדין שהלכת מור מונעת חשיפה של זהות הגולש כאשר המבקש עדיין לא הגיש תביעת דיבה, אלא הצהיר כי החשיפה נועדה לשם קיום הליך כזה בעתיד; אולם, היא לא חלה כאשר הבקשה מוגשת במסגרת הליך עיקרי של תביעת דיבה ובמטרה לסייע בבירורה.
בהחלטה בהליך ת"א 22956-09-13 שמעון לנקרי נ' יוסף חדד נאמר שוב ובצורה מפורשת, שמה שייחד את הלכת מור הוא שהבקשה הוגשה על ידי אדם שניסה לאתר זהות לא ידועה של נתבע פוטנציאלי. הדבר שונה כאשר אנו עוסקים לא בהליך מקדמי אלא בתביעה שכבר הוגשה, שאז זהותו של הנתבע כבר ידועה ועל כן השאלה היא לא מה זהותו, אלא האם הוא אחראי לעוולה הנטענת. במקרה זה חסר האלמנט של הוצאת צו לצד שלישי, כלומר, שאינו צד להליך עיקרי, בבקשה לחשוף את אותו המידע, ועל כן מתייתרת ההצדקה מאחורי הלכת מור המנומקת ב"היעדר מסגרת דיונית הולמת".
בנוסף, בהחלטה מתיק ת"א 16448-03-19 דהרי נ' כושר פיננסי נקבע כי הלכת מור אינה חלה כאשר הבקשה מבקשת לחשוף את זהותו של מי שכתב הודעת ספאם, שכן ההגנה החוקתית על חופש הביטוי ועל פרטיותם של גולשים איננה חוסה תחת כנפיה פרסומים מסחריים. הווה אומר, בעוד שהבעת דעה אנונימית ראויה להגנה, אנונימיות בהקשר של הודעות שיווקיות למטרות רווח איננה ראויה להגנה. נשים לב שאותו הטעם רלוונטי באופן רחב לכל פרסומת ,ולא בהכרח רק להודעות ספאם.
על כל זאת, יש להוסיף כי במספר החלטות שונות, בתי המשפט קיבלו בקשות להורות לפלטפורמה של רשת חברתית לחשוף פרטים של פרופיל פיקטיבי, כאשר אותה פלטפורמה לא התנגדה לאותו הצו (ראו למשל, הליך ת"א 11181-03-21 פלוני נ' Facebook והליך ת"א 16009-03-23 אלצאנע נ' TikTok).
סיכום
ברובד הרשמי, הלכת מור עודנה שרירה וקיימת, אולם, לא מפתיע לגלות כי הערכאות הדיוניות לא "אוהבות" אותה, בלשון המעטה. בשורת פסקי דין התגלה כי הלכת מור איננה השורה התחתונה ונוצרה לה שורת חריגים, באמצעותם ניתן "לעקוף" את הלכת מור ולחשוף זהות של פרופיל פקיטיבי שמפרסם הודעות דיבתיות בצורה אנונימית. אולם, כיוון שבתי המשפט עודם מחויבים ליישם את הלכת מור, השאלה מתי בקשה לחשוף פרופיל פיקטיבי ברשת חברתית תתקבל, הופכת לטריקית במיוחד. שכן, בתי המשפט צריכים לתמרן בין מחויבותם לתקדים שקבע בית המשפט העליון בנושא, לבין שאיפתם להשתחרר מהלכת מור ולייתר אותה.
אם משתמש כלשהו פרסם נגדכם דברי דיבה באמצעות פרופיל פיקטיבי, מומלץ בחום לפנות לעורך דין לשון הרע ולקבל ממנו ייעוץ בנושא. עורך הדין יבחין בניואנסים של מקרה שלכם, ועל כן לאחר בחינה הוליסטית שלו ידע להעריך האם סביר שבית המשפט יורה על חשיפת אותו הפרופיל הפיקטיבי, ואיזה טענות יש להעלות כדי לשכנע אותו לעשות כן.
אולי יעניין אתכם לקרוא גם על:
