בעידן הרשתות החברתיות, תופעת ה"פרופיל הפיקטיבי" הולכת ונהיית נפוצה יותר ויותר במרחב הווירטואלי. אנשים מנצלים את האפשרות לעקוף את חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 באמצעות פרסומים דיבתיים הפוגעים בשמו הטוב של אדם, מבלי לקבל אחריות אישית על אותן אמירות. תופעה זה מעלה את החשש של חוסר אחריותיות (Accountability) לביצוע עוולות לשון הרע ועל כן מעוררת דיון רב על דרכי ההתמודדות עימה. כפי שנראה, כיום ישנה מגמה הולכת וגוברת בקרב בתי המשפט השונים להורות, בנסיבות המתאימות, על חשיפת זהותם של פרופילים פיקטיביים / אנונימיים, על כן תופעה זו מתחילה לקבל מענה. במאמר זה נפרט על מגמה זו, ונסביר מדוע ייתכנו מקרים בהם ניתן לחשוף את זהותו של מי שפרסם עליכם לשון הרע באמצעות פרופיל פיקטיבי.
משרד עורכי-הדין בן קרפל ושות', ממשרדי הבוטיק הידועים והמובילים בתחום דיני לשון הרע והגנת הפרטיות ומדורג בין המשרדים הידועים בדיני לשון הרע, במסגרת הדירוגים היוקרתיים Dun’s 100 ו - BDI. למשרד הצלחות מוכחות בניהול תביעות לשון הרע והגנת הפרטיות. בנוסף, עוסק המשרד בניהול משברים תקשורתיים מורכבים ובניהול סכסוכים שמקורם במרחב האינטרנטי. משרדנו מייצג תובעים ונתבעים בתביעות לשון הרע.
רקע משפטי: פרשת רמי מור
הכל התחיל בהליך רע"א 4447/07 רמי מור נ' ברק אי.טי.סי (להלן: "עניין מור"). כנגד רמי מור (להלן: "המבקש") פורסמו הודעות אנונימיות בפורום אינטרנטי. אולם, בבואו להגיש תביעת לשון הרע כנגד המפרסם הוא נתקל בבעיה. מור לא ידע את זהות כותב ההודעות, שהרי אלה נכתבו בצורה אנונימית. על כן, המבקש פתח בהליכים משפטיים כנגד חברת ברק, ספקית הגישה לאינטרנט, כדי שזו תגלה את כתובת ה-IP (Internet Protocol) של המחשב שממנו פורסמו אותן הודעות.
לאחר סירובה של המשיבה לחשוף את זהות המשתמש, התיק התגלגל במספר ערכאות עד שהגיע לפתחו של בית המשפט העליון, שבתורו נדרש לשאלה הבאה: "האם ניתן לתת צו המורה על חשיפת זהותו של משתמש אנונימי באינטרנט?". על שאלה זו, רוב השופטים בהרכב השיבו בשלילה. הכרעתם נומקה בטעם של היעדר הסדר מעוגן בחוק למסגרת דיונית הולמת במסגרתה ניתן לבקש צו זה. דעת הרוב גרסה כי בשל הפגיעה בפרטיות ובחופש הביטוי הכרוכה בחשיפת זהותם של גולשים אנונימיים, ראוי שהסדר דיוני המאפשר זאת ייעשה באמצעות המחוקק ולא ב"חקיקה שיפוטית" של בית המשפט.
מאז ועד היום, אומנם עלו מספר הצעות חקיקה שנועדו לייצר את ההסדר החוקי שבית המשפט העליון קרא למחוקק לקדם בעניין מור, אך בינתיים אף אחת מהן לא הבשילה לכדי חוק מחייב. כיום, לפחות פורמלית, הלכת מור עודנה עומדת ומציבה מכשול בפני בקשה להורות על חשיפת זהותו של מי שפרסם הודעות דיבתיות בצורה אנונימית.
על הלכה זו נוצרה ביקורת רבה לאורך השנים, בפרט עקב התגברות התופעה של שימוש בפרופילים פיקטיביים. עם הזמן, הביקורת על אותה הלכה חלחלה גם לפסיקה, ובפרט לערכאות הנמוכות. כיום ניתן לראות בבתי המשפט מגמה לנסות ולייתר את הלכת מור, תוך יצירת "עקיפה" באמצעות שלל דרכים יצירתיות. אפוא נבחן כמה דוגמאות בולטות למגמה זו. למידע נוסף קראו את המאמר - הלכת רמי מור.
