התנאים להגשת תביעת דיבה / תביעת לשון הרע

  הגשת תביעת דיבה / תביעת לשון הרע 

העולם השתנה. הורגלנו לחשוב, שניתן לפגוע בשמו הטוב של אדם, בעיקר באמצעות אמצעי התקשורת הקלאסיים כגון: טלוויזיה, רדיו ועיתונים, ולכן, רבים טועים לחשוב שמי ששמו לא מופיע בכותרות העיתונים או במהדורות החדשות המרכזיות, לא יכול לתבוע פיצוי בגין הפגיעה בשמו הטוב. מדובר בטעות חמורה. עידן הרשתות החברתיות והטלפונים הניידים, שינה את המפה לחלוטין. היום, כפי שכולנו וודאי כבר יודעים, כל אחד חשוף לסכנה הכרוכה בהוצאת דיבה בין אם בעל פה ובין אם במכתב, בפייסבוק, בווצאפ, בטוויטר או במייל (כולל באמצעות תמונות, שירים, וכל אמצעי אחר). כפועל יוצא מכך שכולם חשופים לסיכון, כולם גם יכולים לתבוע אם מתקיימים התנאים הדרושים להגשת תביעת דיבה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק" ו/או "חוק איסור לשון הרע")

TL;DR - כל מה שחשוב לדעת, בדקה אחת:

• על מנת שתתגבש עילת התביעה, שני תנאים צריכים להתקיים: (1) פרסום כלפי צד שלישי; (2) בתוכן המפורסם יש לשון הרע.

• לרשותו של נתבע בגין פרסום לשון הרע עומדות מספר הגנות: אמת בפרסום ועניין לציבור; פרסום מותר; הגנת תום הלב.

• התיישנות בגין לשון הרע עומדת ככלל על שבע שנים (כאשר מדובר בפרסום אונליין, המצב נעשה מורכב יותר).

• קיים פיצוי ללא הוכחת נזק: עד סכום בסך כ‑83,520 שקלים בגין כל פרסום; ובמידה שהוכחה כוונה מצד המפר לפגוע - עד סכום בסך של כ‑167,040 שקלים.

משרד עורכי-הדין בן קרפל ושות', ממשרדי הבוטיק הידועים והמובילים בתחום דיני לשון הרע והגנת הפרטיות ומדורג בין המשרדים הידועים בדיני לשון הרע, במסגרת הדירוגים היוקרתיים Dun’s 100 ו - BDI. למשרד הצלחות מוכחות בניהול תביעות לשון הרע והגנת הפרטיות. בנוסף, עוסק המשרד בניהול משברים תקשורתיים מורכבים ובניהול סכסוכים שמקורם במרחב האינטרנטי. משרדנו מייצג תובעים ונתבעים בתביעות לשון הרע.

מהם התנאים שצריכים להתקיים לצורך הגשת תביעה בגין הוצאת דיבה:

"פרסום (תנאי מספר 1) לשון הרע (תנאי מספר 2) לאדם או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית [...] "

לכן, בית המשפט יכריע בתביעת לשון הרע המונחת בפניו באמצעות מענה על שתי שאלות: 1. האם התבצע "פרסום"?; 2. האם הפרסום עולה כדי "לשון הרע", מבחינה אובייקטיבית (קרי, מנקודת מבטו של האדם הסביר).

התנאי הראשון להגשת תביעת לשון הרע דורש שהפצת התוכן/ האמרה תחשב כ"פרסום": 

מה פירוש הדבר? סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע מסביר זאת בדיוק, אך גם מסעיף 7 המצוטט לעיל, ניתן להבין שפרסום הוא הפצת הדברים לאנשים נוספים מעבר לאדם המושמץ. כלומר, בין אדם לחברו, בלי נוכחות אנשים נוספים, מותר להגיד כל דבר, ולא משנה כמה חמורים או פוגעניים הדברים, כל עוד לא מקיימים את דרישת הפרסום, כלומר לפחות לעוד אדם אחד נוסף, חוץ מהנפגע, לא יהוו הדברים עילה להגשת תביעת דיבה.

דוגמות נפוצות לפרסום לפי חוק לשון הרע:

• פוסטים ברשתות החברתיות (לרבות "שיתוף מחדש" אך לא "לייק").

• תגובה על פרסום ברשת חברתית.

• תגובות פוגעניות בפורומים שבהם משתתפים גורמים נוספים.

• הודעות שנשלחו בקבוצות וואטסאפ.

• ביקורות שליליות ברשתות החברתיות, באתרי הדירוג או בגוגל.

• הודעת דואר אלקטרוני שנשלחה לאדם נוסף, פרט לתובע.

• פרסום סרטון ברשתות החברתיות או ביוטיוב ובו תוכן פוגעני או משפיל.

• שיתוף של meme או תמונה בעלי אופי מבזה או פוגעני.

לאור האמור, ניתן לענות בקלות כי פוסט בפייסבוק נחשב לפרסום, וכך גם הודעות בקבוצות ווטסאפ, סרטונים ביוטיוב, ובעצם, כל אמצעי פרסום שניתן להעלות על הדעת, באמצעותו ניתן להעביר מסרים שיתפרשו מבחינה אובייקטיבית כפוגעניים. דרך הפירוש של המסרים, והקביעה שמדובר במסרים פוגעניים שעולים לכדי ההגדרה של לשון הרע, הם למעשה התנאי השני.

התנאי השני להגשת תביעות דיבה / תביעות לשון הרע:

תנאי זה דורש שהדברים שהופצו, מבחינת האדם הסביר, יחשבו כ"לשון הרע". במה דברים אמורים? כנקודת מוצא, סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע אילו דברים יחשבו כלשון הרע. שם, מוגדרים כלשון הרע, דברים שפרסומם (כלומר - התנאי הראשון) עלול לגרום לאחד מהבאים:

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים  לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו [...] בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

כלומר, בהכללה גסה, מדובר בכל דבר, בין אם אמת ובין אם שקר, שבמידה שיפורסם, ייתכן שכתוצאה מכך, אדם אחר יחשב למושפל, בזוי, שנוא או שפרסום הדברים עלול להסב לו נזק מקצועי-עסקי. כאן, חבויה הבחנה "דקה", אך חשוב ביותר לציין זאת! כאשר בית-המשפט מכריע בשאלה "האם הדברים שפורסמו הם לשון הרע", הוא כלל לא מתחשב ברגשותיו של הנפגע מהפרסומים. למידע נוסף קראו על - לשון הרע.

בית-המשפט מצווה על פי החוק להכריע בשאלה, לאורו של מבחן אובייקטיבי חיצוני. לפי המבחן, בבואו להכריע בשאלת סיווג הדברים כ - הוצאת דיבה , בית המשפט צריך לשאול, האם, האדם הסביר שהיה נחשף לתוכן הדברים שפורסמו, היה חושב שמדובר בדברים משפילים, מבזים וכיו"ב.

דוגמות נפוצות ללשון הרע, בהתאם לס' 1 לחוק:

• השפלתו של אדם ברשתות החברתיות.
• האשמת אדם במעשה לא מוסרי או בעבירה פלילית.
• פרסום אשר גורם לפגיעה בפרנסתו או במקום עבודתו או עסקו של הנפגע.
• פגיעה באדם על רקע מין, גזע, דת, נטייה מינית או גיל.

ההגנות המרכזיות שעומדות לרשות הנתבע:

• הגנת אמת בפרסום ועניין ציבורי, הקבועה בסעיף 14 לחוק: לפי הגנה זו, במידה שהעובדות שפורסמו נכונות ויש עניין ציבורי בפרסומן, תידחה התביעה.

• הגנת תום הלב, הקבועה בסעיף 15 לחוק: במסגרת הגנה זו קבועות 12 נסיבות שונות שבמסגרתן פרסום בתום לב יביא לדחיית התביעה, כגון חובה חברתית או מוסרית בפרסום, הבעת דעה בעניין ציבורי, תלונה למשטרה או לרשות מוסמכת וכיוצא באלה.

• הגנת פרסום מותר הקבועה בסעיף 13 לחוק: ישנה חסינות על פרסום שנעשה בנסיבות מסוימות, כמו דברים שנאמרו או נכתבו במסגרת הליך משפטי, והכל בכפוף לתנאים הקבועים בסעיף.

זכרו: קיומה של אחת ההגנות עשוי לשלול פיצוי גם אם הוכח שהפרסום עולה כדי לשון הרע.

דוגמה למקרה בו קמה עילה להגשת תביעת לשון הרע לעומת מצב שבו אין עילת תביעה:

לצורך המחשה, נניח שראובן ושמעון, הם היחידים בעולם המודעים לכך שראובן, כמטרת על בחייו, החל לשמור על אורח חיים בריא, באמצעות אימונים גופניים, תזונה דלת-שומן והתנזרות מסוכרים. במצב הדברים הזה, שמעון בוחר להעלות פוסט לפייסבוק, ובו לכתוב: "ראובן אכל שוקולד". אמנם ראובן, עלול להיפגע קשות מהדברים, שכן שם לו למטרה להתנזר מסוכר, אך האם האדם הסביר שיקרא את הפוסט, יחשוב שמדובר בדברים משפילים אודות ראובן? התשובה היא לא. בעולם המושגים והערכים שהחברה קובעת, אין פסול באכילת שוקולד, וניתן להניח שהרוב לא יראו בכך דבר משפיל. לכן, בדוגמה זו, לא מדובר בלשון הרע. אך זו דוגמה קלה ביותר, ולא מייצגת.

שאל/י את עצמך, האם במצב דומה, בו שמעון מפרסם אודות ראובן, בקבוצה המקדמת טבעונות, כי ראובן אוכל עגלים. האם במקרה זה עדין לא מדובר בהוצאת דיבה? כלל לא בטוח.

דוגמה מהפסיקה: בתי המשפט נוטים לדחות תביעות לשון הרע בנוגע לביקורת צרכנית מידתית ועניינית שנכתבה בתום לב. מנגד, בתי המשפט נוטים לפסוק פיצוי בגין לשון הרע במקרים שבהן ההאשמות העובדתיות הן חסרות בסיס וקשות במיוחד, וזכו לתפוצה רחבה.

מתי מתיישנת תביעת לשון הרע?

תקופת ההתיישנות הקבועה לתביעה בגין לשון הרע עומדת על שבע שנים מיום הפרסום. אף על פי כן, בעידן הווירטואלי, מתעוררות שאלות חדשות בנוגע לפרסום באינטרנט (לדוגמה, האם צפייה בפרסום מסוים נחשבת לפרסום מחדש). לכן, חשוב לקבל ייעוץ משפטי במקרים שבהם הפרסום התבצע ברשת.

כיצד מתנהלת תביעת לשון הרע - שלב אחר שלב

1. איסופן של ראיות: בשלב הראשון יש לאתר את המידע הרלוונטי, כגון צילומי מסך הכוללים את התאריך והשעה ואת כתובת

     ה- URL שבה התבצע הפרסום במידה שהוא היה פרסום מקוון.

2. שליחת הודעת התראה: במסגרת זו נשלחת לפוגע דרישה להסרת הפרסום, להתנצלות או לפיצוי.

3. בחירת המסלול:

     א. תביעה קטנה (עד סכום של 38,900 ש"ח, נכון לשנת 2025): המסלול המתאים במקרים שבהם מדובר בסוגייה

         פשוטה  ובסכום פיצוי נמוך.

    ב. תביעה בבית משפט השלום: מרבית התביעות בגין לשון הרע מוגשות בבית משפט השלום; חלק מן התביעות מוגשות

         בסדר דין מהר, וחלק מהן מוגשות בסדר דין רגיל.

    ג. בית המשפט המחוזי: במקרה שבו סכום הפיצוי המבוקש עולה על 2.5 מיליון ש"ח.

4. ההליך בביהמ"ש: בשלב הראשון מוגשת התביעה; לאחר מכן מוגש כתב הגנה על ידי הנתבע; בהמשך מתבצעים הליכים

    מקדמיים כמו גילוי מסמכים; בהמשך מוגשים תצהירים; לאחר מיכן מתקיים שלב ההוכחות (העדויות); לאחר שלב ההוכחות

    מוגשים סיכומים; ולבסוף, ניתן פסק הדין.

5. אכיפת פסק הדין.

המסלולים האפשריים לקבלת פיצויים במסגרת תביעת לשון הרע

לפי סעיף 7א לחוק, ניתן לזכות בפיצויים אף ללא הוכחת נזק, עד סכום בסך כ‑83,520  שקלים בגין כל פרסום; ובמידה שהוכחה כוונה מצד המפר לפגוע – עד סכום בסך של כ‑167,040 ₪;  הסכומים צמודים למדד. דרך אחרת היא פיצויים עם הוכחת נזק, בין אם מדובר בנזק ממוני ובין אם מדובר בנזק לא ממוני. בבואו להכריע האם לפסוק פיצויים עם הוכחת נזק, בוחן בית המשפט את היקף הפרסום והתפוצה שלה הוא זכה, חומרת הפרסום ומידת פגיעתו, התנהגותם של שני הצדדים לאחר שהחל ההליך, התנצלות או אי התנצלות הפוגע ועוד.

שאלות שעליכם לשאול את עצמכם על מנת להבין האם עומדת לכם עילת תביעה

• האם הגיע התוכן לגורם זולת הנפגע (קיומו של פרסום)?

• האם הפרסום עשוי לפגוע בעיסוקו של אדם, לבזותו או להשפילו (לשון הרע)?

• האם טרם חלפו 7 שנים מיום הפרסום (התיישנות)?

• האם עומדות לנתבע הגנות כמו אמת הפרסום ועניין לציבור, התנהגות בתום לב או פרסום מותר?

• האם ישנן ראיות לפרסום (למשל, צילום מסך הכולל תיעוד לתאריך הפרסום, כתובת ה- URL של האתר שבו התבצע הפרסום, התפוצה שאליו הגיע הפרסום וכיוצא באלה)?

• האם נשלח למפרסם מכתב התראה עובר להגשת התביעה?

סקירת טענות ההגנה הנפוצות שעומדות למפרסם בתביעות לשון הרע

בהגשת תביעה בגין הוצעת דיבה, אין די שהתובע הוכיח התקיימותם של שני יסודות בסיסיים - קיום הפרסום ולשון הרע. אף שיסודות אלה מתקיימים, רשאי הנתבע להעלות מגוון טענות הגנה המעוגנות בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, אשר עשויות להביא לדחיית התביעה. תכלית הגנות אלה לאזן את זכותו של הנפגע לשמו הטוב מול חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת.

אמיתות הפרסום (סעיף 14 לחוק)

במידה והנתבע הוכיח שדברים שפורסמו מהווים אמת משפטית, וששימש עניין ציבורי בפרסומם, עומדת בפניו הגנה. משמע, אף שדברים אלה גרמו לנזק לשמו של אדם, מרגע שהפרסום נכון מבחינה עובדתית וקיימת תועלת לציבור בידיעתו – לא ייפסק פיצוי.

הגנה זאת עומדת בפני הנתבע כאשר הוא מוכיח תנאים מצטברים אלה:

1. שהפרסום נכון.

2. שקיים עניין ציבורי בפרסום.

דוגמא מהפסיקה: בעניין ע״א 89/04 נודלמן נ׳ קליין, קבע בית המשפט העליון שאף שפרסום פוגע באדם, כל זמן שמדובר באמת וקיים בו עניין ציבורי, אין בו לשון הרע שמזכה בפיצוי.

הגנת תום הלב (סעיף 15 לחוק)

החוק מונה מצבים שונים שבהם פרסום שנעשה בתום לב לא ייחשב לשון הרע. בין השאר: תלונה המוגשת לרשות מוסמכת, חובה מוסרית או חברתית שטמונה בפרסום, דעה שהובעה בתום לב בנושאים ציבוריים או ביקורת עניינית על שירות או יצירה. ההיגיון בהגנה זו הוא להגן על מי שפועל בתום לב שלא מתוך כוונה לפגוע.

דוגמה מהפסיקה: בעניין ע״א 214/89 אבנרי נ׳ שפירא, קבע בית המשפט העליון שפרסום שנעשה כחלק מביקורת ציבורית נוקבת בנוגע לנבחר ציבור עשוי להיות מוגן בגדר חופש הביטוי, כל זמן שנעשה בתום לב ותוך שמירה על אינטרס ציבורי.

פרסומים מותרים (סעיף 13 לחוק)

החוק מעניק חסינות מוחלטת לפרסומים מסויימים, גם אם יש בהם משום הוצאת דיבה ואף במקרים שבהם הם בוצעו בזדון. דוגמה: דברי חבר כנסת בכנסת, פרסום במסגרת דיון בביהמ"ש או פרסום רשמי מאת הממשלה.

דוגמה מהפסיקה: ביהמ"ש העליון חזר פעמים רבות על כך שפרסומים בפרוטוקולים רשמיים של הכנסת או בדיונים שיפוטיים נהנים מחסינות מוחלטת. כך, נקבע שפרוטוקול רשמי של הכנסת לא יכול לשמש בסיס להגשת תביעת לשון הרע (רע״א חיר נ' גיל 1104/07).

דעה שהובעה

כשברור מתוך ההקשר שמדובר בדעה שהובעה ולא בעובדה שהוצגה, הדבר עשוי להיחשב כהגנה על פי סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע. כך, ביקורת צרכנית חריפה אך עניינית עשויה להיחשב לגיטימית, כל זמן שהקורא מבין שמדובר בעמדה סובייקטיבית שהובעה.

כשברור שמדובר בדעה שהובעה בתום לב ולא בעובדה שהוצגה, עשוי בית המשפט להכיר בכך כהגנה. ההבדל המרכזי הינו בין עובדות בדויות שהוצגו (שלא מוגנות) לבין עמדה אישית שהובעה.

טבלה: תקציר ההגנות:

הגנות אלו מבהירות שלא כל פרסום פוגעני אוטומטית מזכה בפיצוי. בית המשפט בוחן כל מקרה לגופו, ובודק האם הפרסום נופל תחת אחת מההגנות. לכן, גם במקרים בהם נדמה שנאמרו דברים קשים, יש סיכוי כי הנתבע יזכה בהגנה אם יוכיח אמת בפרסום, תום לב, חסינות או שמדובר בהבעת דעה.

דוגמאות מן הפסיקה:

 לסיכום:

העולם השתנה. בימינו, כל אדם חשוף לסכנת הפגיעה האנושה שהוצאת דיבה או שיימינג ברשתות החברתיות עלולים להסב; פגיעה, שלא פעם כבר עלתה בחיי אדם (להרחבה בנושא קראו על - שיימינג ברשת). משכך, כל אדם שסבור שזכותו לשם טוב נפגעה, זכאי לתבוע פיצוי על הוצאת דיבה מן הצד הפוגע ואף לדרוש שיפסיק להשמיצו, כל עוד: הצד הפוגע הפיץ אודות הנפגע, דברים שמבחינת האדם הסביר עלולים לעלות כדי השפלה, ביזוי, או פגיעה מקצועית-עסקית. כפי שפירטתי, מדובר בתנאים פשוטים יחסית להוכחה, והוכחתם יכולה לזכות אותם בפיצויים משמעותיים (עד סכום בסך כ‑83,520  שקלים בגין כל פרסום; ובמידה שהוכחה כוונה מצד המפר לפגוע – עד סכום בסך של כ‑167,040 ₪; צמודים למדד 19.10.2025). מבלי צורך להוכיח שאכן נגרם נזק בפועל. אמנם התנאים פשוטים, אך הם פשוטים באמת אך ורק עבור עורך דין הוצאת דיבה מנוסה ומיומן שעיסוקו היום-יומי הוא בדיני לשון הרע. להרחבה בנושא קראו על תפקידו של - עורך דין לשון הרע.

שמך הטוב איננו הפקר, ועל כן מומלץ לפנות לעורך דין שעוסק בתחום שיעריך את סיכויי תביעתך. כך גם במקרה שהוגשה כנגדך תביעת דיבה שאז עורך הדין יבחן האם עומדות לך טענות הגנה לפי חוק איסור לשון הרע שיכולות להדוף את התביעה. תחום העיסוק המרכזי של משרדנו הוא לשון הרע והגנת הפרטיות ואנו מייצגים תובעים ונתבעים בכל הערכאות השיפוטיות בארץ.