כל מי שהיה פעם בסיטואציה בה גילה שהכפישו את שמו, את המקצועיות שלו ואת יושרו על לא עוול בכפו, ביחוד כשעל אלה נשענת פרנסתו, מכיר את ההרגשה הנוראה של הקרקע הנשמטת מתחת לרגליו ואת חוסר האונים המתלווה לכך. למי שמוצא את עצמו במצב כזה אני ממליצה בחום לפנות לעו״ד בן קרפל. המקצועיות שלו, הנסיון, העצות החכמות, הניהול השקט והחלק של התיק ומעל הכל הידיעה שיש לי על מי לסמוך אפשרו לי להמשיך בשגרת יומי לאורך כל המשפט עד לתוצאה המוצלחת. תודה רבה לך בן!
תביעת השתקה - מדוע יש חוסר אחידות בפסיקה:
בשנים האחרונות עלה לדיון בבתי-המשפט בארץ נושא תביעות השתקה; מה ההגדרה לתביעת השתקה? מה המקור החוקי לעיסוק בתבעות השתקה? האם ניתן לדחות תביעה רק מחמת היותה תביעת השתקה? האם ניתן לסלק על הסף תובענה בטענה שמדובר בתביעת השתקה? מה הדין? וכיצד עורך דין לשון הרע יכול לסייע בהתמודדות עם טענה לתביעת השתקה?
כבר בתחילת הדברים נאמר ברמז: העיסוק בתביעות השתקה במשפט הישראלי עוד נמצא בחיתוליו; אין עדיין חקיקה מפורשת שמסדירה את העיסוק בתחום סבוך זה, ולכן – נכון למחצית השנייה בשנת 2020 – אין אחידות בפסיקה ביחס לחלק מן השאלות החשובות הללו. לכן, חשוב לקרוא את הדברים בצורה מפוכחת, תוך-כדי הבנה שמדובר בנושא דינאמי ומתפתח.
מה ההגדרה לתביעת השתקה?
נדמה כי אין צורך בהכשרה משפטית כדי להבין שתביעת השתקה – כשמה כן היא – תביעה שמטרתה או תוצאתה היא השתקת הנתבע; כשנקודת המוצא – כך נדמה – היא שהשתקה כשלעצמה (במובחן מתיקון פגיעה בשם הטוב למשל) היא מטרה בלתי-ראויה. אך כאמור, השאלה האמיתית היא איך יודעים שתביעה מסוימת היא תביעת השתקה? בדין הישראלי אין הגדרה חד-משמעית שמעניקה תשובה הולמת לשאלה.
משרד עורכי-הדין בן קרפל ושות', ממשרדי הבוטיק הידועים והמובילים בתחום דיני לשון הרע והגנת הפרטיות ומדורג בין המשרדים הידועים בדיני לשון הרע, במסגרת הדירוגים היוקרתיים Dun’s 100 ו - BDI. למשרד הצלחות מוכחות בניהול תביעות לשון הרע והגנת הפרטיות. בנוסף, עוסק המשרד בניהול משברים תקשורתיים מורכבים ובניהול סכסוכים שמקורם במרחב האינטרנטי. משרדנו מייצג תובעים ונתבעים בתביעות לשון הרע.
היחס לתביעת השתקה בבתי המשפט
בפסק-הדין המפורסם בעניינו של ראש-הממשלה נתניהו [רע"א 1688/18 סרנה נ' נתניהו] כבוד השופט עמית (בית-המשפט העליון) קבע והבהיר: טרם התפתחה במשפט הישראלי דוקטרינת דחיית תביעות השתקה.
למרות זאת, בפסק-דין מפורסם מוקדם יותר [רע"א 7426/14 פלונית נ' דניאל], אותו בית-המשפט העליון – אותו השופט בדיוק – התייחס בצורה פורצת דרך לסוגיית תביעות השתקה: "חשוב שבית המשפט ייתן את דעתו, בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו, לשאלה האם תביעת לשון הרע שבפניו היא תביעה שמטרתה היא אך הגנה על השם הטוב או גם אמצעי להרתעה ולהפחדה מצדו של מי שיש לו נגישות עדיפה למשאבי משפט [...]".
ובעניין נתניהו (כמו גם בפסקי-דין אחרים מן העת האחרונה) בית-המשפט התחיל לאפיין את תביעות ההשתקה; כלומר שרטט קווים-מנחים שמאפשרים לזהות תביעות השתקה. המפורסם בין פסק-הדין שעסקו בתחום, הוא פסק-דינו של בית-משפט השלום בפתח-תקווה בעניין בוגבו [ת"א 12217-12-16 בוגבו ישראל בע"מ נ' שמס], שהסתמך גם על המאמר של שחר טל ["אימת הדיבה: מפת התמריצים להגשת תביעות SLAPP בישראל" משפטים מה 515 (2015)].
מפסק-הדין בעניין בוגבו (ומפסקי-דין נוספים) מצטיירת מפת האפיונים (העיקריים) לתביעות השתקה, כדלקמן: (א) פערי כוחות כלכליים בין הצדדים; (ב) סכום תביעה מופרז עד כדי שאין לו אחיזה בדין; (ג) טענות סרק עובדתיות ומשפטיות שתכליתן להתיש ולא לברר מחלוקות ענייניות; (ד) תביעה שהגשתה – ובחינתה – עלולים להרתיע את הציבור מהשתתפות חופשית בדיונים ציבוריים.
אם כן (וכמובן שהדיון הוא על קצה המזלג ורחוק מלהיות ממצה): תביעה שקולעת לאפיונים הללו יכולה לקלוע להגדרת 'תביעת השתקה'; והמקור החוקי לעיסוק בסוגיה, הוא מכוח פסיקת בית-המשפט העליון.
דחיית תביעה בטענה של תביעת השתקה:
אך האם ניתן לדחות תביעה רק מחמת היותה תביעת השתקה? ומעבר לזה, האם ניתן לדחות על הסף תביעה בטענה (מקדמית) לסיווג תובענה כתביעת השתקה, מבלי לדון בטענות התביעה לגופן? אלו הן שאלות מורכבות בהרבה. וכפועל-יוצא מן העובדה שאין בדין הסדר ברור וקוהרנטי לעיסוק בתביעות השתקה, הדעות בפסיקה רחוקות מלהיות אחידות. יוסבר על קצה המזלג ממש:
נתחיל מן הסוף: לאחרונה ממש, ביום 2/6/2020, כב' השופטת ערקובי קבעה בפירוש במסגרת תביעת לשון הרע, בעניינה של העיתונאית שרון שפורר [ת"א 22788/06/14 אורבן נדל"ן בע"מ נ' שפורר] כי: "בהינתן החקיקה הקיימת העומד לפני לעניין לשון הרע והיעדרה של חקיקה רלוונטית לעניין תביעות השתקה והתגוננות מפניהן, הרי שבהתאם לדין הקיים שנקבע על ידי המחוקק ואשר אינו מאפשר סילוק התביעה על הסף, הרי התביעה צריכה בירור לגופה".
חשוב מאוד להסביר: משמעות פסק-דין זה, הוא כי לא ניתן לסלק על הסף תביעת לשון הרע מחמת היותה תביעת השתקה; אך אין הדבר מלמד כי לא ניתן לדחות בסופו של יום תובענה מחמת היותה תביעת השתקה.
חשוב לא פחות להסביר כי דעתה של כב' השופטת מימון-שעשוע (למשל) שונה מדעתה של כב' השופטת ערקובי. כך, השופטת מימון-שעשוע (בפסק-הדין בוגבו הנ"ל) דווקא כן סלקה על הסף תביעת דיבה, לכאורה בנימוק שמדובר בתביעת השתקה. אך ביחס למהלך הנ"ל חשוב להוסיף רובד נוסף ולפרש: כב' השופטת מימון-שעשוע עשתה שימוש בתקנה 101(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, והלכה למעשה דחתה את תביעת הדיבה על הסף מחמת היותה טורדנית וקנטרנית. לעמדתנו מדובר במהלך שיש לו אחיזה בדין (כמובן), אך המהלך אינו חף מקשיים; הרי סמכות לפעול בזו הדרך? בוודאי שיש, אך האם זו הייתה כוונת המחוקק ביחס להפעלת הסמכות מכוח תקנה 101(2)? ספק.
מה שכיום כבר מוטל בפחות ספק, הוא כוחו של בית-המשפט לדחות (לאחר דיון מלא בתובענה) תביעת לשון הרע על-סמך ההוכחה (בשונה מהטענה) כי מדובר בתביעת השתקה. ביום 15/6/2020 פורסם פסק-דינו של כב' השופט אילן רונן בעניין מכלוף [ת"א 30803-05-17 מכלוף נ' בן שושן]. במסגרת פסק-הדין, כב' השופט אילן רונן סקר את הדין ואת הפסיקות הקודמות בנושא, והסביר כי ישנן תביעות לשון הרע שניתן לסווג כתביעת השתקה "כבר מעיון בכתב התביעה", אולם ישנן גם תובענות שמחייבות בירור עובדתי מקיף; כך או אחרת, אם בסופו של הליך יתברר כי מדובר בתביעת השתקה, נכון וצודק לדחות את תביעת הדיבה ולחייב את התובע בהוצאות.
החשוב ביותר מפסק-דין זה, הוא היכולת לאבחן ולקבוע – ביחס לתובענה ספציפית - האם מדובר בתובענה שניתן לסווגה כתביעת השתקה כבר בתחילת ההליך (ואז ייתכן כי לכאורה ניתן לבקש לסלק את התובענה על הסף)? האם מדובר בתובענה שחייבת בירור עובדתי בשביל סיווג שכזה? או האם מדובר בתובענה שממילא – גם לאחר בירור עובדתי – ברור מאליו שלא ניתן יהא לסווגה כתביעת השתקה.
אגב, לציין כי בעניין מכלוף בסופו של דבר כב' השופט אילן רונן קבע כי מדובר בתביעת השתקה, דחה את התביעה במלואה, וחייב את התובעים בהוצאות בסך משמעותי במיוחד: 120,000 ₪.
סיכום הדברים:
העיסוק בתביעות ההשתקה אמנם בתחילת הדרך, אך אין ספק שהדרך כבר החלה ומדובר בנושא ראוי ביותר לדיון בנקודת הזמן הנוכחית. הדיון בנושא מתפתח בצעדים משמעותיים, ודומה כי הדוקטרינה לדיון בתביעות השתקה מתפתחת תוך-כדי תנועה תחת עינינו הפקוחות ממש.
בגלל המורכבות היתרה – ומשום שמדובר בעניין דינאמי ומשתנה – לו נקלעת לסיטואציה במסגרתה עלתה על הפרק סוגיית תביעות השתקה, חשוב ביותר להיעזר בעורך-דין לשון הרע שעוסק בתחום מידי יום ביומו; גם בהעלאת טענות דומות, וגם בהתגוננות מפני טענות כאמור. עיסוק משפטי בתחום תביעות ההשתקה, מבלי ניסיון קודם כעורך-דין שעוסק בלשון הרע ובקיא בנישה הספציפית הזו, הוא מהלך מסוכן שעלולות להיות לו השלכות קשות.
על המשרד
צוות עורכי-הדין במשרד עורכי-דין בן קרפל ושות', בקיאים בדין הרלוונטי ובהתפתחות הפסיקה בכל הנוגע לסוגיית תביעות השתקה. לעורכי-הדין במשרד ניסיון בייצוג נתבעים ובהתגוננות מפני תביעות השתקה מובהקות; ובאותה הנשימה, משרד עורכי-דין בן קרפל ושות' ייצג גופים גדולים שהועלו כנגדם טענות שמדובר בתביעות השתקה, ולצוות המשרד ניסיון מוצלח בהדיפת הטענה (טרם קרה שטענה לתביעת השתקה שהופנתה כנגד לקוח המשרד, התקבלה בסופו של דבר). כמו כן, לעורכי-הדין במשרד עורכי-דין בן קרפל ושות' – אשר בקיאים כולם בייצוג תובעים ונתבעים בלשון הרע – יש אוריינטציה אקדמית ברורה בנושא, לרבות מחקר; כתיבה והשתתפות בכתיבה בנושא.
משרדנו מייצג תובעים ונתבעים בתביעות לשון הרע והגנת הפרטיות.
