close window

פרסום לשון הרע - הרחבת מעגל האחראיים

פרסום לשון הרע - הרחבת מעגל האחראיים

אחריות צדדים שלישיים לפרסום לשון הרע ופגיעה בפרטיות


על האחריות הנובעת משיתוף פוסט בפייסבוק, כבר כתבנו. רק נזכיר כי לאחרונה בית-המשפט העליון אשרר את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בעניין ניידלי, ונקבע כי שיתוף בפייסבוק של תוכן דיבתי הוא עילה עצמאית לתביעת לשון הרע; ואילו לחיצה על כפתור לייק איננה מקיימת את היסוד של פרסום לשון הרע כנדרש בחוק איסור לשון הרע [רע"א 1239/19 שאול נ' ניידלי תקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 8.1.2020). וכך, גם כתבנו על נוהל הודעה והסרה ועל המודל המאפשר להטיל אחריות על מנהלי קבוצות פייסבוק לפי חוק איסור לשון הרע. 


אך מה בנוגע לדמויות אחרות שיכולות להימצא אחריות? מה, למשל, בנוגע למי שעודד אדם אחר לבצע פרסום לשון הרע? מה בנוגע למי ששלח אדם אחר לפגוע בפרטיות הזולת?


האם יש מה לעשות? או ששימוש ב'זרוע ארוכה' מגן על מתכנן המזימה? נאמר כבר כעת: יש מה לעשות. 


לפני שנסביר מה ניתן לעשות וכיצד, רק נוודא שהסיטואציה מובנת; נעשה כן באמצעות דוגמה שתשמש אותנו בהמשך: 

ניקח לדוגמא את פלונית שהסתכסכה קשות עם פלוני, בן-זוגה לשעבר. פלונית החליטה לפגוע בפלוני קשות. בעבור זה פלונית שכר איש מקצוע ודרשה שיפרוץ לביתו של פלוני, וישיג עבורה תמונות של פלוני בסיטואציות אינטימיות. איש המקצוע עשה את עבודתו (שכמובן, מהווה ביצוע עבירה פלילית מסוג פשע), ומסר לפלונית את התמונות. פלונית שכרה איש מקצוע נוסף והורתה לו לפרסם את התמונות ברשתות החברתיות ולכתוב לצד התמונות שמדובר בסוטה מסוכן. אין צורך להרחיב על כך שמהלך דברים פשוט שכזה, יכול לחסל את חייו של פלוני בקלות בלתי-נסבלת.  


כעת, לאחר שפלוני נפגע אנושות, הוא מעוניין לקבל פיצוי על הנזקים האדירים שנגרמו לו; הוא יודע על אודות הקשר בין פלונית לבין אנשי המקצוע, וגם יכול להוכיח זאת. אך בסופו של דבר, מי שפרץ לביתו וצילם אותו ברשות היחיד הוא צד ג'; וכך גם מי שפרסם את התמונות המביכות ולצידן הפיץ לשון הרע, הוא שוב צד ג'. למרות זאת, וניתן להבין אותו, פלוני רוצה לתבוע אך ורק את פלונית; אנשי המקצוע בכלל לא מעניינים אותו.


עוד על ההשלכות של הוצאת לשון הרע בפייסבוק ניתן לקרוא במאמרנו.


למזלו של פלוני, בעבור זה בדיוק נחקק סעיף 11 לפקודת הנזיקין. לפי סעיף 11 לפקודה, כאשר שני אנשים או יותר אחראיים לגרימת נזק (ולענייננו, פגיעה בשם הטוב ופגיעה בפרטיות מקיימים את הגדרת "נזק"), ניתן לתבוע כל אחד מהם בנפרד (בעבור כל הנזק), או לתבוע את כולם יחד. 


לפי סעיף 12 לפקודת הנזיקין, מי שמשתתף בביצוע עוולה, מסייע לביצוע, מייעץ או מפתה לבצע עוולה – כמו גם מצווה לבצע עוולה, מרשה או מאשרר את הביצוע – אחראי בדיוק באותה מידה כמו מי שעושה את המעשה (או נמנע מעשייתו) בפועל. 

ולפי סעיף 14, כאשר פרט מעסיק שלוח (כלומר, שולח אדם לבצע עבורו דבר-מה) הוא אחראי לכל המעשים שעושה השלוח, וגם על הדרך בה הוא מבצע את המעשים. 


כעת, נחשוב על פלוני ופלונית: פלונית שכרה שני אנשי מקצוע, אחד כדי שיצלם את פלוני בסיטואציות אינטימיות בתוך ביתו, והשני כדי שיפרסם את תוצרי הפגיעה בפרטיות ולצידם יוסיף לשון הרע.

אם מיישמים את הוראות סעיף 14 לפקודת הנזיקין, ברור לחלוטין שניתן להגיש כנגד פלונית תביעה לפי חוק איסור לשון הרע ולפי חוק הגנת הפרטיות; בין אם מחליטים לתבוע גם את אנשי המקצוע, ובין אם לאו, הבחירה בידיו של פלוני התובע. 


אך מה עם "המוציאים לפועל", אנשי המקצוע, לא משמשים כשלוחים (כלומר אינם מועסקים בעבור ביצוע המשימה) אלא הם חברים של פלונית שמעוניינים – כמותה – לפגוע בפלוני. במצב דברים כזה, סעיף 14 לפקודה אינו מתאים. אך סעיף 12, מתאים בהחלט.


אם בוחנים את הוראות סעיף 12, קל לראות באותם חברים כמי שסייעו לביצוע העוולה; ולכל הפחות, אין שום מניעה לראות את פלונית עצמה כמי ש"צוותה" את ביצוע העוולה, אשררה אותה, הרשתה אותה או ייעצה לבצעה. לכן, גם אם "המוציא לפועל" אינו קולע להגדרת "שלוח", ברור מאליו שאין בעיה להגיש תובענה כנגד פלונית. 



היכן סיטואציות כאלו פוגשות אותנו, כעורכי-דין שעוסקים בדיני לשון הרע ובדיני הגנת הפרטיות?


בפשטות? בכל מקום, כל הזמן. וביתר פירוט: דוגמה בולטת היא שימוש בכישוריו של חוקר פרטי במסגרת הליכי משפחה. עבודתם של חוקרים פרטיים נעה על סקאלה שבין עבודת אומנות -מלאכת מחשבת - חוקית למהדרין ומרשימה במיוחד, לבין התנהלות "אפורה" (בלשון המעטה).


אך אין קושי לדמיין שלעיתים רבות פועלו של חוקר פרטי מתנגש עם הוראות חוק הגנת הפרטיות; הרי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות קובע כי בילוש והתחקות אחר אדם, הוא מעשה פגיעה בפרטיות. לא נרחיב על חוקרים פרטיים (למרות שניתן), אך נציין בקצרה שהם זוכים להגנה מסוימת כאשר הם מבצעים את עבותם לפי דין, וכאשר הם לא מפרסמים את תוצרי העבודה ברבים.


אולם נניח שחוקר פרטי בחר לבצע משימת בילוש בלתי-חוקית בהגדרה (כמו צילום אדם כאשר הוא נמצא במקלחת), דומה כי גם הוא וגם שולחו יכולים לחוב בתוצאות ההתנהגות האסורה.


דוגמאות נוספות ניתן לפגוש ברחבי הרשת; ישנם – למשל – אנשים (בדיוק כמו פלונית בדוגמה שלנו) שמעודדים אנשים אחרים להכפיש את מי שהם עצמם מסוכסכים עמו. ישנן דוגמאות רבות לכך שאיש מתוסכל הפעיל צבא של חברים, כדי שאלו יבצעו בגרושתו שבגדה בו שיימינג בפייסבוק.


אלו הן רק מקצת מן הדוגמאות שניתן לספר על אודותיהן. אך המסר ברור: מעגל האחראיים לפרסומי לשון הרע ולמעשי פגיעה בפרטיות, רחב בהרבה מכפי שניתן להעלות על הדעת. כך, לא רק מי ש"לחץ על הכפתור" אחראי לפרסומים פוגעניים, אלא ישנם מקרים בהם מאחורי פרסום לשון הרע אחד ניצבת קבוצה של אחראיים; והתובע – הנפגע מהפרסומים – רק צריך לבחור.


משרד עורכי-דין בן קרפל ושות' מייצג תובעים ונתבעים לפי חוק איסור לשון הרע ולפי חוק הגנת הפרטיות. עורכי הדין במשרד מיומנים ומנוסים בייצוג בכל סוג של תביעת דיבה ותביעת לשון הרע; מהמקרים הפשוטים, ועד למקרים הקשים והמפורסמים ביותר בארץ; בפני כלל ערכאות השפיטה במדינה.


לעורכי-הדין במשרד ישנה הבנה עמוקה ברזי הטכנולוגיה, הרשתות החברתיות ובמהלכי זרימת המידע בעידן המודרני. כמו כן, לעורכי-הדין במשרד אוריינטציה אקדמית והבנה עמוקה בדינים הפריפריאליים לדיני לשון הרע והגנת הפרטיות. ייצוג בתובענות לפי חוק איסור לשון הרע או חוק הגנת הפרטיות, מחייב – ממש כך – ניסיון וידע ספציפי בתחומים אלו; לכן, חשוב להיוועץ בעו"ד לשון הרע שבאמת בקיא בתחום.


לקבלת ייעוץ משפטי צור קשר עם משרדנו: 072-2221780



יצירת קשר

שלח
כל הזכויות שמורות ©
צור קשר
שלח