כל מי שהיה פעם בסיטואציה בה גילה שהכפישו את שמו, את המקצועיות שלו ואת יושרו על לא עוול בכפו, ביחוד כשעל אלה נשענת פרנסתו, מכיר את ההרגשה הנוראה של הקרקע הנשמטת מתחת לרגליו ואת חוסר האונים המתלווה לכך. למי שמוצא את עצמו במצב כזה אני ממליצה בחום לפנות לעו״ד בן קרפל. המקצועיות שלו, הנסיון, העצות החכמות, הניהול השקט והחלק של התיק ומעל הכל הידיעה שיש לי על מי לסמוך אפשרו לי להמשיך בשגרת יומי לאורך כל המשפט עד לתוצאה המוצלחת. תודה רבה לך בן!
חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק"), נועד להגן על הזכות של אדם לשמו הטוב. אולם, זכות זו איננה מוחלטת, ודורשת איזון אל מול הזכות לחופש הביטוי, המוכרת בפסיקה כ"ציפור נפשה של הדמוקרטיה". איזון זה נעשה יותר מורכב כאשר מדובר במקרה של הוצאת לשון הרע על דמויות ציבוריות, שביקורת עליהם פעמים רבות כרוכה בפגיעה בשמם הטוב. אפוא, כיצד איזון זה נעשה בפועל?
משרד עורכי הדין בן קרפל ושות', ממשרדי הבוטיק הידועים והמובילים בתחום דיני לשון הרע והגנת הפרטיות ומדורג בין המשרדים הידועים בדיני לשון הרע, במסגרת הדירוגים היוקרתיים Dun’s 100 ו - BDI. למשרד הצלחות מוכחות בניהול תביעות לשון הרע והגנת הפרטיות. בנוסף, עוסק המשרד בניהול משברים תקשורתיים מורכבים ובניהול סכסוכים שמקורם במרחב האינטרנטי. משרדנו מייצג תובעים ונתבעים בתביעות לשון הרע.
לשון הרע במסגרת תפקיד ציבורי - האיזון בין הזכות לחופש הביטוי לזכות לשם טוב
חוק איסור לשון הרע מהווה את המסגרת הנורמטיבית לאיזון בין הזכות לשם טוב מחד גיסא, לבין הזכות לחופש הביטוי מאידך גיסא. סעיף 7 לחוק קובע כי פרסום לשון הרע מהווה עוולה אזרחית, וסעיף 1 קובע כי היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות; לבזות אותו בשל התנהגות המיוחסת לו; לפגוע במשרתו או במשלח ידו; או לבזותו בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית.
ההגנות לנתבעים בחוק איסור לשון הרע
לצד איסור זה, החוק קובע בסעיפים 15-13 שורה של הגנות העומדות לרשות בעל הדין שנתבע על פרסום לשון הרע. הגנות אלה משקפות נקודות איזון שונות בין הזכות לשם טוב לזכות לחופש הביטוי, תוך מתן משנה תוקף לחופש הביטוי כאשר ההגנות מתקיימות. כך למשל, סעיף 14 קובע הגנה למי שמפרסם דבר שתוכנו אמת ושיש בו עניין ציבורי; וסעיף 15 קובע כי אפילו אם הפרסום אינו אמת ואין בו עניין ציבורי, עדיין תעמוד הגנה למפרסם אם הפרסום נעשה בתום-לב ותוך אחת מהנסיבות המפורטות בסעיף 15. אם כן, נראה כי האיזון בין שתי הזכויות הנ"ל מתבטא באופנים שונים ובנקודות איזון שונות המוסדרות בחוק איסור לשון הרע. (להרחבה בנושא קראו - הגנות לנתבעים בתביעת לשון הרע) נשאלת השאלה – היכן ביקורת על דמות ציבורית מקבלת ביטוי בתוך הסדר איזונים זה?
הגדרת "איש ציבור" לצורך תביעת לשון הרע
כצעד ראשון יש לבחון האם בעל הדין שתובע על לשון הרע נחשב ל"איש ציבור" כך שניתן יהיה לדעת האם האיזון בין שתי הזכויות שונה ממקרה בו בעל דין איננו איש ציבור. פסק הדין בעניין חסון [ע”א 1104/00 אפל נ’ חסון, פ”ד נו(2) 607 2002] קבע כי מדובר לא בהגדרה בינארית אלא בספקטרום: אדם ייחשב לדמות ציבורית ככל שהשפעתו על עניינים ציבוריים רבה יותר, וככל שהופעותיו הציבוריות ונגישותו לאמצעי התקשורת גדולות יותר.
בנוסף, נקבע כי אדם יכול להיות מוגדר "איש ציבור" לעניין אחד אך לא מוגדר כך בעניין אחר, בהתאם לעניין שבו אותו אדם נושא בהשפעה ציבורית. אפוא, תשובה לשאלה האם פלוני הוא "איש ציבור" צריכה להתחשב בהיבטים הקונקרטיים של נסיבות כל מקרה.
כמו כן, בפסק הדין נקבע כי "עניין ציבורי" הוא עניין שידיעתו בציבור רלוונטית להגשמת מטרה ציבורית, או עניין שיש לציבור תועלת בידיעה אודותיו. גם הגדרה זו איננה קשיחה, ותוכנה משתנה בהתאם למאפיינים הייחודיים של כל מקרה ונסיבותיו.
לשון הרע על איש ציבור
בעניין אבנרי [ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג(3) 840 1989] נקבע כי יש לתת משקל מיוחד לחופש הביטוי במסגרת האיזון בין הזכות לשם טוב לזכות לחופש הביטוי, כאשר מדובר על פגיעה בשמה הטוב של דמות ציבורית. השופט ברק (כתוארו אז) מביא שני טעמים עיקריים לכך:
ראשית – אחת הסיבות לחשיבותו של חופש הביטוי היא ביצירת מרחב בו יש זרימה חופשית של רעיונות ודעות, במטרה ליצור דיון ציבורי. אולם, לא ניתן לנתק בין דיון על הרעיונות עצמם, לבין הדמויות אשר מבטאות אותם. על כן, הגבלה חמורה מדי של החופש להתבטא כנגד אישי ציבור תיצור אפקט מצנן שימנע בתורו ביקורת על הרעיונות היוצאים מפיהן של אותן דמויות ציבוריות.
שנית – אנשים הנוטלים על עצמם משרות ציבוריות או תפקידים ציבוריים לוקחים על עצמם מראש סיכון לפגיעה בשמם הטוב, ועל כן מצופה מהם לרף סיבולת גבוה יותר. אומנם, בחירה זו איננה מייתרת לחלוטין את זכותם לשם טוב, אך היא מורידה ממשקלה ביחס לזכות לחופש הביטוי. ניתן לראות כי רציונל זה מקבל ביטוי מופחת כאשר מדובר באדם שנעשה דמות ציבורית בעל כורחו (למשל, מי שמעיד כנגד נאשם על עבירה שעוררה דיון ציבורי); ועל כן, יתכן שבמקרים כאלה לא בהכרח תינתן עדיפות משמעותית לחופש הביטוי על פני הזכות לשם טוב.
סיכום
האיזון בין הזכות לשם טוב לזכות לחופש הביטוי נעשה בכל מקרה של פרסום לשון הרע, ואיננו ייחודי רק לאישי ציבור. עם זאת, כאשר אנו עוסקים בפגיעה בשמם הטוב של דמויות ציבוריות, לדבר יש חשיבות שכן נקודת האיזון בין שתי הזכויות משתנה באופן שמשפיע על הסיכוי לקבלת או לאי-קבלת התביעה, כמו גם לגובה הפיצויים.
חיזוי התוצאה הסופית של תביעה איננה דבר של מה בכך, גם אם אתם מכירים קביעות קודמות של הפסיקה בנושא. קביעות אלה הן הנחיות כלליות, אולם יישומן הקונקרטי משתנה ממקרה למקרה ודורש מומחיות עמוקה וניסיון רחב. כדאי לפנות לעורך דין הוצאת דיבה שמחזיק ביותר כלים ויכולת לדעת מה כדאי לטעון בתור מי שתובע, או בתור מי שנתבע.
אולי תרצו לקרוא גם על:
- תפקידו של עורך דין הוצאת דיבה.
- החשיבות של מכתב התראה לפני תביעת לשון הרע.
