כל מי שהיה פעם בסיטואציה בה גילה שהכפישו את שמו, את המקצועיות שלו ואת יושרו על לא עוול בכפו, ביחוד כשעל אלה נשענת פרנסתו, מכיר את ההרגשה הנוראה של הקרקע הנשמטת מתחת לרגליו ואת חוסר האונים המתלווה לכך. למי שמוצא את עצמו במצב כזה אני ממליצה בחום לפנות לעו״ד בן קרפל. המקצועיות שלו, הנסיון, העצות החכמות, הניהול השקט והחלק של התיק ומעל הכל הידיעה שיש לי על מי לסמוך אפשרו לי להמשיך בשגרת יומי לאורך כל המשפט עד לתוצאה המוצלחת. תודה רבה לך בן!
מה בין חיטוט בטלפון הנייד לבין עילת תביעה לפי חוק הגנת הפרטיות:
נתחיל מהסוף: אין צל של ספק שחיטוט בטלפון הנייד יכול לשמש עילה לתביעה אזרחית לפי סעיף 4 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"); אך לא כל חיטוט יכול לשמש עילה לתביעה, וישנן סיטואציות בהן החיטוט בטלפון הנייד הוא רק התחלת הפגיעה.
פגיעה בפרטיות על פי חוק הגנת הפרטיות:
סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות מגדיר מהי "פגיעה בפרוטיות" באמצעות שורה של 11 סוגי מקרים שמקיימים את ההגדרה כאמור. סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות קובע את האיסור על פגיעה בפרטיות ללא הסכמת הנפגע. וסעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות קובע כי רק פגיעה בפרטיות שיש בה ממש (כלומר, פגיעה שאינה שולית) יכולה לשמש עילה לתובענה אזרחית או למשפט פלילי. אלו הן נקודות המוצא. להרחבה בנושא קראו על - פגיעה בפרטיות.
משרד עורכי-הדין בן קרפל ושות', ממשרדי הבוטיק הידועים והמובילים בתחום דיני לשון הרע והגנת הפרטיות ומדורג בין המשרדים הידועים בדיני לשון הרע, במסגרת הדירוגים היוקרתיים Dun’s 100 ו - BDI. למשרד הצלחות מוכחות בניהול תביעות לשון הרע והגנת הפרטיות. בנוסף, עוסק המשרד בניהול משברים תקשורתיים מורכבים ובניהול סכסוכים שמקורם במרחב האינטרנטי. משרדנו מייצג תובעים ונתבעים בתביעות לשון הרע.
הסיטואציה שנדון בה – חיטוט בטלפון הנייד ושימוש בתוכן השמור בו – מחייבת לציין שניים (או למעשה שלושה) תתי-סעיפים הקבועים תחת סעיף 2 לחוק. כמובן שניתן לתאר את הפגיעה בפרטיות גם בנסיבות אחרות, אך דרך הסעיפים-הקטנים שלהלן ניתן לעסוק בסוגיה שבנדון בצורה ישירה ומפורשת; ולעמדתנו הסעיפים שלהלן מכילים בתוכם ממילא את מרבית הסיטואציות הרלוונטיות. למידע נוסף על החוק קראו על - חוק הגנת הפרטיות.
אם כן אלו הם הסעיפים המרכזיים לעמדתנו:
2(1) "בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת";
2(5) "העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב [...]";
2(10) "פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד (7) או (9)";
מיקומם של סעיפים-קטנים 2(5) ו-2(10) נראה טבעי למדי בקשר לסוגיה הנדונה, גם מקריאה פשטנית את לשון החוק. אך מיקומו של סעיף 2(1), אינו מובן מאליו. נסביר:
אם בוחנים את הסיטואציה של עצם החיטוט – הפלישה לטלפון הנייד – דומה כי אין דרך אמיתית לתאר את הסיטואציה (לפי חוק הגנת הפרטיות) אלא באמצעות סעיף 2(1). לעמדתנו, נטילת טלפון נייד ובחינת המידע שבו, יכולה לקיים את הגדרת "התחקות", ובוודאי שיכולה לקיים את הגדרת "הטרדה אחרת". אך ספק רב אם עצם החיטוט בטלפון הנייד, חוצה את הרף שמציב סעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות. ביחס לזה, יש לבחון כל מקרה לגופו, על נסיבותיו הייחודיות.
מה כל כך חמור במקרה של חיטוט בטלפון הנייד?
הדברים מקבלים תפנית של ממש ברגע שמעשה הפגיעה בפרטיות יוצא מגדרו של "חיטוט סתם", ועושה את דרכו אל-עבר שימוש בתוכן (DATA) ששמור בטלפון הנייד עצמו. אין צורך להכביר מילים על כך שכיום טלפון נייד מכיל אין-סוף פרטים אישיים; החל בהתכתבויות ווטס-אפ, עובר דרך פרטי כרטיסי-אשראי וחשבונות-בנק וכלה בתצלומים וסרטונים אישיים (ולעיתים גם אינטימיים ממש). נרשה לעצמנו לאמור כי על דרך הכלל, אף אדם לא ישמח לגלות שכל המידע השמור בטלפון הנייד שלו פורסם בפומבי וכעת הוא נחלת הכלל. לכן, ברור מלכתחילה שפוטנציאל הנזק הנובע מחיטוט בטלפון נייד עלול להיות הרסני. ממש כך.
בעבור הדוגמה, ניקח סיטואציה שלמרבה הצער הפכה שכיחה: חיטוט בטלפון הנייד של בן או בת הזוג. אחד מבני-הזוג נתקף קנאה ובוחר לחטט בתכתובות הווטס-אפ של בן-הזוג השני; ולא רק זה, הוא גם בוחר לשלוח לעצמו למייל את כל התכתובות בין בן-הזוג שלו לבין צדדים שלישיים.
במצב דברים זה, מדובר – ללא שום צל של ספק – בפגיעה בפרטיות בנסיבות סעיף 2(5); הרי הועתק תוכן כתוב (ולכל הפחות נעשה בו שימוש), ללא רשות מאף לא אחד מבעלי-השיחה, לא הכותב ולא הנמען. זו היא פגיעה – מובהקת – בפרטיות.
אולם הדברים אינם מוחלטים. אם נניח שאותו בן-זוג חולק שטח אחסון ווירטואלי (ענן) עם בן-הזוג השני, וידוע לשני הצדדים שהתכתבויות הווטס-אפ מגובות אוטומטית באותו ענן (כך שממילא יש גישה חופשית לתוכן הכתוב), התמונה משתנה לחלוטין; שאז, ניתן לתאר זאת כעיון ברשות או כפגיעה בהסכמה.
כפי שצוטט מעלה, סעיף 2(10) לחוק הגנת הפרטיות קובע שפרסום דבר-מה שהושג בדרך של פגיעה בפרטיות (לרבות בדרך של העתקת תוכן כתוב ללא רשות) עולה גם הוא כדי פגיעה בפרטיות. לעמדתנו, כאשר מדובר בפגיעה בפרטיות, אלמנט הפרסום - שעל פניו חמור באותה המידה כמו העתקה – מלמד על פוטנציאל נזק גדול פי-כמה.
אם כן, נסכם את הדברים בקצרה: עצם החיטוט בטלפון הנייד, יכול לקיים את הגדרת הפגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(1); העתק תוכנן של הודעות – או כל מידע כתוב אחר ששמור בנייד – מהווה בפירוש פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(5); ולפי סעיף 2(10), פרסום תוכן כאמור בוודאי מקיים את הגדרת הפגיעה בפרטיות.
לפי סעיף 4 לחוק הגנת הפרטיות, פגיעה בפרטיות יכולה לשמש עילה לתביעה אזרחית בנזיקין. ולפי סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, פגיעה בפרטיות – בדיוק בנסיבות שתוארו לעיל – מקיימת גם את הגדרת העבירה הפלילית; אך בעבור "הפליליות" שבדבר, יש צורך להוכיח שהפגיעה נעשתה בזדון.
חשוב להבין: פגיעה בפרטיות היא עוולה בנזיקין, וככזו ניתן היה לצפות שבעבור זכייה בפיצוי התובע יידרש להוכיח את הנזקים שנגרמו לו בפועל. אך לא. בשנת 2007 המחוקק הוסיף את סעיף 29א'(ב)(1) וקבע כי אדם שפרטיותו נפגעה, זכאי לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק, עד סך 50,000 ₪ בעבור כל פגיעה בפרטיותו; ואם הנפגע הצליח להוכיח כי הפגיעה בפרטיות נעשתה מתוך כוונה לפגוע, ניתן לפסוק עד סך 100,000 ₪ בעבור כל פגיעה כאמור. הסכומים הנ"ל צמודים למדד מחודש מאי 2007, וכיום שווי-ערך לכ-60,000 ₪ ו-120,000 ₪ בהתאמה.
תביעה על פגיעה בפרטיות - פיצויים:
האפשרות לתבוע פיצויים ללא הוכחת נזק, מלמדת על שניים:
(1) קשה – לעיתים בלתי-אפשרי – להוכיח את הנזקים שגורמת הפגיעה בפרטיות; לא כל שכן לאמוד אותם ולהעריך את שווים. הרי כיצד ניתן לשערך – בכסף – את מידת הנזק שנגרמה לפלונית שצולמה בתוך ביתה ללא ידיעתה? כיצד ניתן לאמוד את הנזקים שנגרמו לפלוני שכל תכתובות הווטס-אפ שלו הפכו נחלת הכלל? התשובה ברורה.
(2) למרות שקשה לעשות כן, נקודת המוצא היא שפגיעה בפרטיות מסבה נזק באופן אינהרנטי לפגיעה; בצדק רב. ולכן ראוי לאפשר לנפגע לזכות בפיצוי הגם שאינו מסוגל להוכיח את הנזקים שנגרמו לו הלכה למעשה.
חיטוט בטלפון הנייד סיכום:
העיסוק בדיני הגנת הפרטיות הוא עיסוק מורכב במיוחד, והעובדה שפרטיותך נפגעה, עוד לא מלמדת על כך שהפוגע יפצה אותך; רחוק מזה. בחוק הגנת הפרטיות ישנה שורה ארוכה של הגנות מפני חיוב בפיצויים; כל אחת מן ההגנות, עוסקת בסיטואציה אחרת במסגרתה קבע המחוקק שמוצדק (ממש כך) לפגוע בפרטיות. אם כן, לפני הגשת תביעה חשוב – קריטי ממש – לבחון את פוטנציאל תחולת ההגנות מן הדין (גם מכוח חוק הגנת הפרטיות וגם מכוח פקודת הנזיקין).
ומעבר לזה, ייצוג נפגע או נפגעת לפי חוק הגנת הפרטיות מקפל בתוכו עיסוק עדין במיוחד; לא תמיד הפגיעה בפרטיות – לא כל שכן פוטנציאל הנזק – ברור וגלוי. ולפיכך, ישנה חשיבות מכרעת לאיכות הייצוג; ישנה חשיבות מכרעת לקול שיישמע בבית-המשפט ויספר את סיפור הפגיעה בפרטיות; ישנה חשיבות אדירה להיכרות עם כ-40 שנות פסיקה, כמו גם עם המגמה הפסוקה בשנים האחרונות; וישנה גם חשיבות של ממש להיכרות עם רזי הרשתות החברתיות בפרט, ועם אפיקי זרימת המידע במרשתת בכלל.
לטעמנו, אין משימה בלתי-אפשרית. כמובן שישנם מקרים שאינם מצדיקים הגשת תביעה, וישנם גם מקרים בהם תובענה שתוגש תידחה. אך אם פרטיותך נפגעה ללא הצדקה – ואין מדובר בפגיעה שולית וזניחה שאין בה ממש – חייבת להיות דרך שתאפשר להסיר את הפגיעה, לדאוג לכך שפגיעה דומה לא תישנה ולחייב את הפוגע לפצות אותך בעבור העוול שנגרם לך.
משרדנו מייצג תובעים ונתבעים ועיסוקינו המרכזי הוא תביעות דיבה ופגיעה בפרטיות.
