close window

שאול נ' ניידלי - שיתוף פוסט בפייסבוק

האם פעולות ה"שיתוף" (share) ופעולת ה"חיבוב" (Like) בפייסבוק עולות כדי "פרסום" לפי חוק איסור לשון הרע?


ברע"א 1239-19 יואל שאול נ' חברת ניידלי תקשורת בע"מ (להלן: "עניין ניידלי") הרכב שופטים בבית המשפט העליון, בראשות השופטת ברק-ארז, קבע שפעולת ה"שיתוף" עולה כדי פרסום, בניגוד לפעולת ה"חיבוב" שאינה עולה כדי פרסום. אולם, נקבעו גם שורה של סייגים שנועדו ליצור איזון מול החששות העולים מהכרעה זו.




משרד עורכי-הדין בן קרפל ושות', ממשרדי הבוטיק הידועים והמובילים בתחום דיני לשון הרע והגנת הפרטיות ומדורג בין המשרדים הידועים בדיני לשון הרע, במסגרת הדירוגים היוקרתיים Dun’s 100 ו - BDI. למשרד הצלחות מוכחות בניהול תביעות לשון הרע והגנת הפרטיות. בנוסף, עוסק המשרד בניהול משברים תקשורתיים מורכבים ובניהול סכסוכים שמקורם במרחב האינטרנטי. משרדנו מייצג תובעים ונתבעים בתביעות לשון הרע.






פרסום לפי חוק לשון הרע


סעיף 7 לחוק לשון הרע קובע כי "פרסום לשון הרע לאדם או יותר זולת הנפגע" ייחשב לעוולה אזרחית. המונח "פרסום" מוגדר בסעיף 2 כך:
"(א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
 (ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע".

במצבים שבהם מתקיים יסוד "הפרסום", יחד עם יסוד "לשון הרע" לפי סעיף 1, מתגבשת עילת לשון הרע לפי חוק לשון הרע (להרחבה בנושא קראו על - תביעת לשון הרע). אולם, כיוון שבתקופת חקיקת החוק לא היו רשתות החברתיות, המחוקק לא צפה את קיומם של רשתות חברתיות. על כן, הסעיף לא נותן תשובה חד משמעית לשאלה האם פעולות כמו "חיבוב" או "שיתוף" עולות כדי פרסום לפי סעיף 2, ועל כן הפסיקה נדרשה להתייחס לשאלה זו.

דיני לשון הרע בעידן הרשתות החברתיות


בשל חוסר ההתאמה של לשון החוק למציאות שהתקדמה טכנולוגית מאז חקיקתו ב-1965, בית המשפט לאורך השנים קבע כי יש להחיל אותו גם על מקרים חדשים שלא נראו לעיניו של המחוקק עת קבע את הוראות החוק, תוך התאמת החוק למאפיינים השונים של רשת האינטרנט. כך, על בית המשפט לתת את הדעת לתפקידן המרכזי של הרשתות החברתיות בתור במה מרכזית לדעות ולרעיונות, מעין 'כיכר העיר החדשה'. מנגד, המרחב האינטרנטי צופן בחובו גם סיכונים, ובהם הנגישות והזמינות של המדיה החברתית אשר מאפשרות הפצה מהירה ורחבה של פרסומי הסתה ושנאה, מידע כוזב ומטעה.

לאור זאת, השופטת ברק-ארז אומרת כי פרשנות החוק והחלתו על עידן האינטרנט מחייבת שמירה על נקודת איזון נכונה בין הזכות לשם טוב – עליה מגנות הוראות חוק לשון הרע – לבין חופש הביטוי, שמהווה את "ציפור נפשה" של הדמוקרטיה. על כן, על הפרשנות המשפטית להיעשות בזהירות, תוך איזון עדין בין שתי הזכויות הסותרות, ובהתחשב במאפייניו הייחודיים של המרחב האינטרנטי.  למידע נוסף קראו על - הזכות לשם טוב.

האם פעולות השיתוף והחיבוב עולות כדי "פרסום" לפי חוק לשון הרע?

ביחס לפעולת השיתוף, בית המשפט ענה שכן. לעמדתו, פעולת השיתוף יוצרת עותק של הביטוי המקורי ומפיצה אותו לקהל חדש. מדובר אפוא בחזרה על הביטוי החדש החושפת אותו למשתמשים נוספים, ואשר יוצרת לאותו הפרסום תפוצה רחבה יותר מאשר לו הפרסום לא היה משותף.

מנגד, בית המשפט קבע ביחס לחיבוב שהוא אינו עולה כדי פרסום, שכן לא מדובר ביצירת עותק לביטוי המקורי וחזרה עליו. אומנם, נכון שלעיתים האלגוריתם של הרשת החברתית מוביל לכך שהביטוי יקבל יותר תפוצה ממה שקיבל קודם, אך לדידו של בית המשפט זוהי לא כוונתו הסבירה של מי שמבצע את פעולת החיבוב, ועל כן מדובר בפעולה עקיפה; זאת, בניגוד לפעולת השיתוף אשר נעשית מתוך כוונה לייצר עותק חדש של הביטוי המקורי, ועל כן עולה כדי פעולה ישירה.

חששות והמענה אליהם מצד בית המשפט:


בית המשפט ער לעובדה שייתכן שמסקנתו תוביל לקשיים פרקטיים ועל כן התייחס לחששות העולים מהכרעתו.
חשש ראשון הוא מפני "תביעה בררנית", שכן פוסט ברשתות החברתיות יכול להיות משותף על ידי אינספור משתמשים. כיצד יבחר הנפגע כנגד מי להגיש את התביעה? בית המשפט מעיר שברירת המחדל היא כי התביעה תוגש קודם כל כנגד המפרסם המקורי. הגשת התביעה כנגד משתף אחד אך לא כנגד משתף אחר, ללא יסוד להבחנה ביניהן, עלולה לעורר תמרור אזהרה באשר למניעי התובע.

חשש שני הוא מפני "תביעות השתקה" ("SLAAP") שמטרתן ליצור אפקט מצנן על התבטאות לגיטימית. השופטת ברק-ארז מציינת שבעוד שנושא "תביעות ההשתקה" טרם נדון בהרחבה, קיימת בפסיקה הכרה בכך שמאפיינים מסוימים של תביעה – כגון פערי כוחות בין הצדדים, עילת תביעה חסרת יסוד, סכום תביעה מופרך ותקיפת פרסומים שנוגעים לאינטרס ציבורי – עשויים לעורר את החשש כי מדובר בתביעה שהוגשה בעיקרה למטרה לא ראויה של השתקת התבטאות לגיטימית, ולא ממניע של רצון לקבל תרופה בגין פגיעה. להרחבה בנושא קראו על - תביעות השתקה.

חשש נוסף הוא מפני הצפת בית המשפט, בשל פוטנציאל השיתוף העצום של כל פוסט ברשתות החברתיות. תביעת כל מי שמשתף פרסום דיבתי יכולה לגרום להצפת בתי המשפט באינספור נתבעים, תופעה אותה מערכת בתי המשפט איננה יכולה להכיל.

לחששות אלה השופטת ברק-ארז קובעת שישנם מספר מענות :

ראשית, מחסום דיוני בפני תביעה המוגשת בחוסר תום-לב. השופטת ברק-ארז מציינת כי לבית המשפט יש סמכות טבועה לאסור על שימוש לרעה בהליכי משפט, ושאחד הכלים ליישום איסור כזה הוא סילוק תביעה על הסף. אולם, בית המשפט מסייג ואומר שהשימוש בסמכות זו צריך להיעשות במשנה זהירות וכאשר הנסיבות מצדיקות זאת בלבד. בהקשר של תביעות המוגשות בגין שיתוף תוכן של לשון הרע, בית המשפט קובע כי יש לשאול אם התובע נקט בררנות יתרה, העולה כדי חוסר תום לב, בבחירתו לתבוע את המשתף. אם יתגלה שכן, יתכן שתביעתו תידחה.

שנית, בית המשפט אומר שניתן להיעזר בהגנות הקיימות בחוק ולעשות בהם שימוש בתור "מנגנונים מאזנים". כך לדוגמה, במקרים בהם שותף פוסט דיבתי אך המשתף הוסיף והסתייג באופן ברור מן הפרסום בפוסט המלווה את השיתוף או גינה אותו – תחול ההגנה הקבועה בסעיף 15(10) לחוק, שמגנה על פרסום אשר "לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכם".

לבסוף, החוק מעניק עוד מספר הקלות שניתן להתחשב בהן בעת קביעת הפיצויים: לדוגמה, סעיף 19(1) קובע כי בית המשפט רשאי להקל בסכום הפיצויים לטובת הנתבע אם "לשון הרע לא היתה אלא חזרה על מה שכבר נאמר, והוא נקב את המקור שעליו הסתמך". על כן, במקרים בהם השיתוף לא הגביר את תפוצת הפוסט המקורי בצורה משמעותית, יהיה מקום לפסוק סכום פיצויים נמוך.

סיכום
פעולת החיבוב ברשתות חברתיות איננה נחשבת לפרסום לפי חוק לשון הרע, אך פעולת השיתוף נחשבת לפרסום כזה. אולם, גם אם שותף תוכן פוגעני כלפיכם, יש לבחון האם החלת הפרמטרים שנקבעו בעניין ניידלי צפויה להביא לפיצוי גבוה או פיצוי נמוך. על כך, אנו ממליצים בחום לפנות לעורך דין לשון הרע שייעץ לכם בדבר הצעד הכדאי עבורכם. למידע נוסף קראו את המאמר על תפקידו של - עורך דין לשון הרע.



כל הזכויות שמורות ©
צור קשר
שלח