close window

מדינת ישראל מביעה צער על שפגעה בחברה מסחרית


לאחרונה הגיעה לכדי סיום אחד מהתיקים המעניינים והבלתי-שגרתיים בתחום דיני לשון הרע. בסופו של דבר הגשנו תביעת דיבה חריגה ביותר, והלקוח זכה לתוצאה מעולה וחריגה: בלי שהלקוח נאלץ להתייצב מעל דוכן העדים, מדינת-ישראל התנצלה על הפגיעה בשמו הטוב ושילמה לו פיצוי בסך 80,000 ₪.


במסגרת ת"א 71820-11-17 ייצגנו חברת היסעים מצפון הארץ, שמשמשת ספק של מדינת-ישראל (משרד-הביטחון) מזה כ-40 שנים. 


יום בהיר אחד בחודש יולי 2017 (המועד חשוב) בעל החברה קיבל שיחת-טלפון מקולגה, ופשוט לא האמין למשמע אזניו: החברה שבנה ב-10 אצבעות, מפורסמת באתר משרד הביטחון תחת "רשימת ספקים מושעים", והקונוטציה המיידית היא כי ההשעיה היא מטעמים פליליים-ביטחוניים. באותה נקודת זמן, למנהל החברה לא היה שמץ של מושג במה מדובר, שכן הוא מצוי בקשר יום-יומי עם גורמים במשרד-הביטחון ואיש לא פנה אליו בנוגע להשעיה או לעניינים פליליים. 


לאחר בירורים, הערפל (כך רק חשב הלקוח) התפזר: בחודש ינואר – חצי שנה קודם לכן – התכנסה ועדה שהחליטה להשעות את החברה מרשימת הספקים. מדוע? הסיבה מעניינת: לפי הטענה, נהגים מהחברה חשודים בפלילים. 


אך פרט מעניין במיוחד לא זכה למענה: למרות שהחברה מושעית (לכאורה) כבר חצי שנה, היא ממשיכה לספק עבודה למשרד-הביטחון בכל יום שעובר. ייתכן שמשרד-הביטחון החליט להשעות חברה מטעמים פליליים ובכל זאת ממשיך לעבוד עמה? קשה להאמין. 


בעל-החברה רתח מזעם – בצדק רב – והתקשר לכל גורם שקשור בעיסוקו במשרד-הביטחון; פיהם של כולם התמלא מים. אך המדהים הוא, שמן הרגע בו בעל-החברה פנה אל משרד-הביטחון, כפלא פתאום ההשעיה נכנסה לתוקף בפועל (!) משונה? הרבה מעבר לזה. אך זו רק ההתחלה.


לאחר שההשעיה נכנסה לתוקף, מדינת-ישראל הואילה בטובה לזמן – סוף סוף – את בעל-החברה לשימוע ואפשרה לו, לאחר שפגעה בשמו הטוב וגם בהכנסותיו, להסביר את עצמו. בעל-החברה הגיע לשימוע (לאחר שימים קודם לכן מסרו לו את שמות "הנהגים" החשודים), והסביר כי רק נהג אחד הועסק אצלו, וממילא הנהג פוטר הרבה קודם להשעיה. ברגע שמדינת-ישראל שמעה שהנהג פוטר – כך לפי דבריה שלה – חברת ההיסעים הוסרה מרשימת הספקים המושעים וההשעיה הסתיימה.

כך הגיע אלינו הלקוח, רותח מזעם ופגוע. מה הלקוח ביקש? קשה להאמין, אך כל מה שהוא רצה זו התנצלות ונרמול היחסים אל מול המדינה.


בחנו את הסיטואציה – את ההשקה המעניינת בין דיני לשון הרע ודיני הנזיקין בכלל לבין המשפט המנהלי - ואת החומר שמסביבה; הסברנו ללקוח את שלל הסיכונים ועד כמה המקרה חריג (כמו גם את העובדה שהתנצלות מטעם המדינה היא בגדר חלום, שממילא לא ניתן להגשים בפסק-דין). אך כשפסק-הדין המוכר בעניין אבנעל הדהד בראשנו ולא הניח, החלטנו כי ישנו סיכוי להשיג תיקון ופיצוי כספי. 


הרי מדובר בפגיעה בלתי-מוצדקת בעליל בשמה הטוב של חברה שלא דבק בה רבב, והפגיעה הוסרה מיד כשהוסבר למדינה כי העובד החשוד פוטר. לכן, ברור לגמרי כי אם רק היו מזמנים את בעל-החברה לשימוע לפני הפרסום הפוגעני (קל וחומר לפני ההשעיה בפועל) שום נזק מהנזקים שנגרמו לא היה נגרם. 


אז הגשנו תביעת לשון הרע למרות כל הסיכונים הכרוכים בכך; אמנם בלתי-שגרתית בעליל וקשה לעיכול, ואמנם מספר רב של גבות בפרקליטות המדינה שינו פוזיציה, אך ידענו שמדובר בתביעה מבוססת מבחינה משפטית. 


אולם התיק התחיל באמת, ברגע שבו הוגש כתב ההגנה לצד מסמכים רבים (שבסופו של דבר פגעו אנושות בסיכויי המדינה להתגונן). צוות-המשרד אינו מסוגל לשכוח את היום בו הוגש כתב ההגנה; פשוט לא האמנו למה שעינינו ראו. על מה כל המהומה? לראשונה זכינו לראות את המסמכים הקשורים בעניין הפלילי סביב הנהג; ולראשונה נחשפנו לפרוטוקול ההשעיה. 


ומה מסתבר? (1) הנהג? הואשם בסופו של דבר במעשים שבוצעו הרבה לפני שהחל לעבוד בחברה, עת עבד בחברה עם שם דומה (!); (2) בחודש דצמבר – לפני שהתכנסה הועדה שהחליטה על ההשעיה – הנהג הורשע ונשלח למאסר בפועל (כך שלא צריך להיות מדען-גרעין כדי להבין שבמועד ההשעיה אין ספק שהנהג לא רק שפוטר, אלא ישב נעול מאחורי סורג-ובריח); (3) למרות זאת, בוועדה דובר על נהגים (ברבים) ולא ניתן שום משקל לכך שהנהג לא עשה דבר בזמן עבודתו בחברה וכי ממילא הוא כבר מזמן לא מהווה שום גורם מסכן שמוצדק בעטיו לפגוע בצורה כל-כך קשה בחברה.


למרות שההליך התנהל בצורה מעניינת במיוחד, נחסוך את התיאורים הפרטניים (ונשמור לעצמנו את האסטרטגיה). רק יסופר שהוגש כתב תשובה שסתר 100% מטענות ההגנה, נוהלו הליכים מקדמיים (תוך העלאת טענות קלושות לחסיונות שבכלל לא קיימים בדין), והוגשו ראיות בצורת תצהירים וחוות-דעת מומחים (לעניין הנזקים). 


בסופו של יום, נקבע דיון הוכחות לשלהי חודש מאי 2020. בשבוע שלפני דיון ההוכחות התנהלו שיחות קדחתניות בין עורכי-הדין במשרד שלנו לבין מקבלי ההחלטות בפרקליטות המדינה, ולבסוף יצא עשן לבן וניתן תוקף של פסק-דין להסכמות; אלו עיקרי ההסכמות:

(1) המדינה תשלם לחברה פיצוי בסך 80,000 ₪;

(2) המדינה – מדינת ישראל בכבודה ובעצמה - מביעה צער על הפגיעה בחברה;

(3) המדינה מוותרת על כל טענה שיש לה ביחס לחברה ולבעליה;

(4) ופסק-הדין – וההסכם – יוותרו פומביים וחשופים לציבור.


לטעמנו מדובר בהישג מדהים; לא פחות. בראש ובראשונה, התוצאה קולעת לכל דרישות הלקוח (והרבה מעבר לזה). בנוסף – בעבורנו כמי שעוסקים בדיני לשון הרע – התנצלות מטעם מדינת ישראל היא עניין חריג עד כדי שאיננו מכירים אף לא מקרה אחד דומה. ומעבר לזה, סכום הפיצוי – בהתחשב בנסיבות – הולם ומכבד. 

כל הזכויות שמורות ©
צור קשר
שלח