close window

סאטירה ולשון הרע

סאטירה ולשון הרע

סאטירה ולשון הרע; היכן עובר הגבול?

חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") נועד להגן על שמו הטוב של הפרט, תוך כדי שמירת האיזון החוקתי בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב. כידוע, הזכות לחופש ביטוי איננה חשובה פחות מן הזכות לשם טוב; כלל וכלל לא. 

בשורה ארוכה של פסקי-דין – מקום המדינה ועד היום – בית-המשפט העליון הדגיש שוב ושוב ושוב: חופש הביטוי הוא מנשמת אפה של הדמוקרטיה; ללא חופש ביטוי, אין טעם בדמוקרטיה. שכן, אם לאזרח אין את החירות להתבטא ולבקר את הממסד (ובנסיבות מסוימות גם אזרחים אחרים), לעולם לא ניתן יהא להוביל שינוי. למעשה, ללא חופש ביטוי, אין כל משמעות לחופש הבחירה הדמוקרטי.


מהו הגבול של הזכות לחופש הביטוי?

אך עם זאת, חופש הביטוי – כמו כל הזכויות – איננו חופש מוחלט. הכל יודעים כי גם חופש הביטוי מוגבל – למשל – עד לכניסה לתחום ה"איום" במעשה אלימות, ולמעשה גם ההסתה למעשי אלימות אסורה לפי דין; הגם שמדובר בביטוי.

לפיכך, ברור – כנקודת מוצא – כי עד כמה שחופש הביטוי יהא חשוב, ישנן זכויות וישנם ערכים מתחרים חשובים לא פחות (הזכות לשם טוב, הזכות לפרטיות, הזכות לחיים ולשלמות הגוף, שלום הציבור וכיוצ"ב).


מתי חופש הביטוי יכול להפוך להוצאת דיבה?

לעניין הוצאת דיבה, חופש הביטוי מוגבל עד למקום בו הביטוי מכיל פוטנציאל פגיעה בשם הטוב של הפרט, ואינו זוכה להגנות (פרסומים מותרים, אמת בפרסום או הגנות תום הלב). לקריאה נוספת אודות ההגנות בחוק איסור לשון הרע, בקר במאמרנו הגנה מפני תביעת לשון הרע.


ומה בנוגע לביטויים סאטיריים והוצאת דיבה?

אך מה בייחס לביטויים סאטיריים? חיקויים? תכניות ביקורתיות-פוליטיות וכדומה?

אין ספק שביטוי – גם אם סאטירי – יכול לפגוע מאוד במושא הביטוי ולהסב לו עגמת נפש קשה. אולם לעניין חוק איסור לשון הרע, העלבון האישי כלל איננו רלוונטי לשלב קביעת האחריות. 

הלכות בית-המשפט העליון קבעו בפירוש: השאלה האם ביטוי עולה כדי לשון הרע תיבחן במשקפיים אובייקטיביים גרידא. כלומר, השאלה הנשאלת היא האם אדם סביר רואה בביטוי מסויים ככזה שבכוחו לפגוע בשם הטוב של מושא הביטוי

ולעניין ביטוי סאטירי, הלכת הרציקוביץ [ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ', פ"ד נח(3) 558 (2004)] קובעת בפירוש: כאשר מפרשים ביטוי סאטירי בעיניי האדם הסביר, יש לתת משקל משמעותי עוד יותר לזכות לחופש ביטוי. וזאת, מכמה טעמים: 

(1) הביטוי הסאטירי לא מתיימר להציג אמת עובדתית, וברור לאדם הסביר כי מדובר בסוג של הלצה מוגזמת;

(2) מדובר בהבעת דעה טהורה, שהגבלתה פוגעת קשות ב"שוק רעיונות" חופשי;

(3) סאטירה נועדה לייצר פרובוקציה, ואפילו להתסיס, כדי לעורר דיון ציבורי חשוב;

(4) החשש מפגיעה בשמו הטוב של האדם חלש יותר ככל שמדובר בסאטירה.

למרות כל זאת, נקבע גם כי הזכות לחופש ביטוי סאטירי איננה זכות מוחלטת, והגם שיש לאפשר שיח סאטירי חופשי ככל שניתן, יש לתחום את הגבול.

חובה לזכור – כך לפי בית-המשפט העליון – כי גם ביטוי סאטירי עלול לפגוע בכבוד האדם בבחינה אובייקטיבית. לכן, אל לבתי-המשפט לאפשר כל השתלחות עוקצנית ומעליבה רק בגלל שיש בה מן הסאטירה.


לסיכום:

בסופו של יום, כמעט ככל ביטוי, גם הביטוי הסאטירי אינו זוכה להגנה מוחלטת. אמת, הביטוי הסאטירי פוגעני פחות – כנקודת מוצא – מהביטוי המתיימר להציג אמת "רצינית" ועובדתית. אולם, גם הביטוי הסאטירי יכול לעלות כדי לשון הרע ולהקים לנפגע ממנו זכות להגיש תביעת דיבה ולזכות בפיצויים בסכומים משמעותיים.

מידע נוסף אודות פסיקת פיצויים בתביעות דיבה ניתן למצוא במאמרנו - תביעת דיבה ללא הוכחת נזק


ההבדלים בין ביטוי אחד לבין משנהו, הם לעיתים הבדלים דקים ביותר שרק מומחי תוכן העוסקים במלאכה באופן יום-יומי מסוגלים להבחין בהם. בכל מקרה בו חשת שפגעו בשמך הטוב – בין אם באמצעות סאטירה ובין אם באמצעות דרך אחרת – ניתן ליצור קשר עם משרדנו כדי להתייעץ עם עורך דין לשון הרע ולהבין האם כדי ונכון להגיש תביעה.

הייעוץ המשפטי הטלפוני והראשוני ניתן ללא עלות. מובטח מענה מהיר, יעיל, תכליתי ומלמד, תוך שמירה על דיסקרטיות מלאה.


לקבלת ייעוץ משפטי צור קשר עם משרדנו: 072-2221780

יצירת קשר

שלח
כל הזכויות שמורות ©
צור קשר
שלח