close window

בעלי חיים במשפט הישראלי

בעלי חיים במשפט הישראלי

כיצד מתייחס ביהמ"ש לבעלי חיים כבעלי זכויות משפטיות?


האם עצם העובדה כי קיימים חוקים האוסרים ו/או המגבילים התעללות בבעלי חיים, כדוגמת: חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), תשנ"ד- 1995; חוק הגנת חיות הבר, תשט"ו- 1955; תקנות בעלי חיים (שחיטת בהמות), תשנ"ד- 1944; חוק צער בעלי חיים (ניסויים רפואיים) , תשנ"ד- 1994. מקנה לאלו האחרונים מעמד משפטי שונה משל חפצים אחרים?


שאלה זו גם אם נראית פשוטה, אינה בעלת תשובה חד-משמעית והנושא סבוך ומורכב יותר מאשר הוא נראה על פניו. מטרתו של כותב שורות אלה הינה להעלות את הסוגיות השונות לכאן ולכאן ולהצביע על הצורך בהתערבות המחוקק על מנת שזה ייתן דעתו בעניין מעמדם המשפטי/חוקתי של בעלי החיים במשפט הישראלי.


מקובל שבמשפט המערבי המודרני בעל-חיים, שאינו אדם, אינו בגדר אישיות משפטית. בניגוד לבן האדם, אשר על פי תפיסת המשפט הישראלי, כשר לזכויות וחובות וכשרותו זו הינה "מטיבו ומטבעו". כשרות כזו אינה קיימת בבעלי החיים ככאלה והאסכולה המצדדת בהענקת זכויות לבעלי חיים אינה מקובלת לא בחקיקה ולא בהלכה. יתרה מכך, לגבי אותם חוקים הנוגעים לזכויות בעלי חיים קיימת מאז ומעולם מחלוקת בעניין שאלת הערך שעליו הם באים להגן ו/או לשמור והטעם שמאחורי חקיקתם. ברע"א חמת גדר[1] דן השופט חשין במחלוקת זו בהרחבה בהצביעו כי הצידוק בשמירה על זכויות בעלי החיים מקורם עוד מקדמת דנא כפי שמצווה בתורה. קיימים ציוויים על מנוחת בעלי-החיים שבמשק בשבת, איסור לגזול מציפור את ביציה לנגד עיניה, וסדרה של מצוות שעניינן צער בעלי-חיים. לעניין זה יפים דבריו של הרמב"ם:

"...וכן נאסר לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד, סייג והרחקה, שמא ישחט אחד מהם הבן לפני האם, כי צער בעלי -החיים בכך גדול מאוד, כי אבין הבדל בין צער האדם בכך ובין צער שאר בעלי-חיים, כי אהבת האם וחנינתה על הבן אינו תוצאה של ההיגיון אלא פעולת הכוח המדמה המצוי ברוב בעלי-החיים כמיצאותו באדם. וזהו הטעם גם בשילוח הקן.."[2]

מנגד, מלומדים רבים סירבו בתוקף לרעיון שהמחוקק (אנושי או אלוהי) רואה בבעלי-החיים יצורים הראויים להגנה כשלעצמם. במקום זאת, הוסברו חוקי צער בעלי-חיים בשורה של טעמים אחרים: החוקים נועדו לחנך את האדם לשליטה עצמית, הם נועדו למנוע אלימות כלפי בני-אדם, שעשויה להתרחש כתוצאה מאובדן רסן כלפי בעלי-החיים, הם נועדו למנוע כאב נפשי מבני-אדם שגורל בעלי-החיים יקר להם וכדומה. הסברים אלו שוב אינם הולמים את החוקים הנחקקים בשנים האחרונות. ההוראות המפורטות בחוקים אלו (כגון חוק צער בעלי-חיים הישראלי והחוקים המקבילים בשווייץ, גרמניה, שוודיה, בריטניה, ניו-זילנד ועוד) אינן מותירות מקום לספק, שהאינטרס המוגן על-ידי חוקים אלו הוא זה של בעלי-החיים. לאחרונה תוקן גם ה-Code Civil הצרפתי, ובעלי-חיים הופרדו מבחינה מושגית מסוגי רכוש אחרים. שיטות משפט רבות יותר ויותר מכירות בבעלי-חיים כבעלי זכויות לצד היותם רכוש.

ניתן לומר כי עם חקיקת חוק צער בעלי חיים[3] התכוון המחוקק להגן באופן ברור על בעלי החיים למענם הם, בניגוד לדעות, כפי שפורט לעיל, המסבירות את מטרת החקיקה המגנה על בעלי החיים מתוך דאגה לשמירה על מידותיו של המתעלל או הגנה על המוסר. כוונות אלו ניתן ללמוד מלשון החוק ומהסעיפים הקבועים בו, אשר מטרת חקיקתם הינה שמירה ודאגה לבעלי החיים ללא כל קשר באם בוצעה בהם התעללות או עבירה פלילית כלשהי. אולם, ההוראות החשובות יותר הנוגעות להקניית מעמד של אישיות משפטית לבעלי-חיים הן אלו המסדירות אופי פעילותם ופועלם של ארגונים למען בעלי-חיים.

על פי לשון החוק, ארגון למען בעלי-חיים הינו "תאגיד רשום שמטרתו ועיסוקו הגנה על בעלי-חיים, מניעת סבל מהם ודאגה לרווחתם"[4]. בתנאים מסוימים יכול ארגון למען בעלי-חיים להגיש קובלנה פלילית בגין עבירה על החוק[5], או להגיש בקשה לצו-מניעה שיאסור על ביצועם של מעשים מסוימים[6]. לצורך העניין יודגש כי, החוק אינו דורש כי אדם כלשהו יפגע מן ההתעללות בבעל-חיים, אלא די בכך שבעל החיים הוא הקורבן למעשה או לעבירה שנעברה ומפאת העובדה שהוא אינו יכול לדבר בעד עצמו ולטעון לזכותו, הרי שהמחוקק "מינה" לו מעין אפוטרופוס שידבר עבורו בבית המשפט במידה ונפגעו זכויותיו כפי שמוגדרות בחוק. ארגונים אלה אשר חרטו על דגלם את ההגנה על בעלי החיים הם אותם "אפוטרופוסים" הנאמנים על עניינים של בעלי-החיים אשר אינם יכולים לדבר מגרונם.

פתרון זה, של מינוי אפוטרופוס אשר מטרת מינויו הינה שמירה על זכויותיהם ומעמדם של אלו אשר אינם יכולים לדבר מגרונם מוכרת לנו בעיקר מעניינים של קטינים ופסולי דין,  המוכרים על ידי המשפט כ"בעלי אישיות משפטית מוגבלת", שהרי אין להם זכויות וכוחות כשל אדם רגיל וגם חובותיהם מוגבלות.


מכאן הנך למד כי, אם מצא המחוקק לנכון לחוקק מספר רב של חוקים המעניקים הגנה לבעלי-חיים מהתעללות, מסחר, ציד, שחיטה, ניסויים וכדו', ומעבר לכך, אף הסמיך וקבע גופים אשר ביכולתם לאכוף, להגן ולתבוע את אותם מפרי זכויות של אותם בעלי-חיים "חוסים", הרי שאולי הגיעה העת לקבוע את מעמדם של חוסים אלו כבעלי אישיות משפטית מוגבלת, קבועה ומוגדרת בחוק ללא מקום לפרשנות משפטית אחרת כפי שקיימת הלכה למעשה, שכן, בעלי חיים ממשיכים להיות כפופים לזכויות קנייניות של בני אדם.


משרדנו בעל התמחות ייחודית בדיני בעלי חיים ומייצג עמותות, אנשים פרטים ווטרינרים בכל הקשור לזכויות בעלי חיים.



לקבלת ייעוץ משפטי ללא התחייבות צור קשר עם משרדנו: 072-2221780






[1] רע"א 1684/96 עמותת "תנו לחיות לחיות" נ' מפעלי נופש חמת גדר בע"מ ואח', פ"ד נא (3) 832 (להלן: רע"א חמת גדר).

[2] ראה רבינו משה בן מימון, מורה הנבוכים - דלאל ה'אל תאירין (חלק שלישי, פרק מח, יוסף בכה"ר דוד קאפח - מתרגם, מוסד הרב קוק, תשל"ז). מצוטט גם ברע"א חמת גדר.

[3] חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), תשנ"ד-1994, ס"ח 56 (להלן: חוק צער בעלי חיים).

[4] סעיף 1 לחוק צער בעלי חיים.

[5] סעיף 15 לחוק.

[6] סעיף 17א לחוק.

יצירת קשר

שלח
כל הזכויות שמורות ©
צור קשר
שלח