בחוק איסור לשון הרע, קיימות מספר הגנות לאדם שנתבע בטענה כי פגע בשמו הטוב של אחר. בין הגנות הקבועות בחוק, קיימת הגנת - "אמת דיברתי" או הגנת - "אמת בפרסום". הגנה זו איננה הגנה מוחלטת מפני תביעת דיבה.
אם כן, מתי תתגבש הגנת אמת בפרסום לפי חוק איסור לשון הרע? לצורך מענה על שאלה זו יש לבחון מספר סוגיות: האם מותר לנו לפרסם כל דבר שיש בו אמת? היכן עובר הגבול? ומהן הסכנות בפרסומים מסוג זה?
רבים נוטים לחשוב שכל דבר שהוא אמת לתפיסתם, ניתן וראוי
לפרסום בכל מדיה אפשרית וכפועל יוצא מכך, אנו עדים לתופעה המתחוללת בשנים האחרונות
ברשתות החברתיות בהן מתפרסמים מדי יום אלפי פוסטים אשר מטרתם הגלויה והמוצהרת היא
פרסום האמת אודות אדם כלשהו. השאלה הנשאלת היא, האם מדובר באמת עובדתית או באמת
סובייקטיבית של כותב הפוסט וכאן בדיוק עובר הגבול בין המותר לבין האסור.
הגנת אמת בפרסום, המוכרת לציבור הרחב כהגנת "אמת
דיברתי", קבועה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע שקובע כדלקמן: "במשפט
פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום
עניין ציבורי...".
ניתן לראות כי גם כאשר אדם מפרסם דבר שלשיטתו יש בו אמת,
אין הדבר מקנה לו הגנה מוחלטת מפני הגשת תביעת לשון הרע כנגדו.
מה צריך להוכיח כדי שתתגבש הגנת "אמת בפרסום" או "אמת דיברתי במקרה של הוצאת דיבה:
במידה ואדם יבחר לטעון שהפרסומים שפרסם הם אמת לאמיתה ומכאן יבקש להשתמש בהגנת "אמת בפרסום", יהיה עליו להוכיח שני רכיבים:
הראשון: שהדבר שפרסם היה אמת. בעניין זה הפסיקה כבר קבעה
כי, הכוונה לא לאמת סובייקטיבית, אלא לאמת שתואמת את המציאות בדיוק כפי שהיא, כאשר
גם אם היה פרט לוואי אשר לא היה מדויק הדבר לא יפגע ברכיב זה.
השני: שהיה בפרסום עניין ציבורי.
בעקבות כך, נשאלת השאלה, מהו עניין ציבורי?
בהתאם להלכה הפסוקה, עניין ציבורי הוא
עניין שידיעתו ברבים נדרשת לצורך הגשמת מטרה ציבורית או שיש לציבור תועלת אמיתית
בידיעתו. עוד נקבע כי עניין ציבורי דורש ואף מחייב את הקיום של אינטרס ציבורי
בפרסום. כאשר אנו עוסקים ב"עניין ציבורי" מדובר כמובן על אותו ציבור
שבפניו התבצע הפרסום.
האבחנה הנדרשת בין פרסום דעה לפרסום עובדה:
חשוב מאוד לבצע את האבחנה בין פרסום המציג את דעתנו
האישית שיכול בקלות לעלות לכדי הוצאת לשון הרע או שיימינג, לבין פרסום המציג עובדות אובייקטיביות. רק פרסום אשר ניתן יהיה לסווג אותו
כ"אמת" התואמת את המציאות יכול שיהנה מהגנת "אמת בפרסום", אמת
סובייקטיבית לא תהנה מהגנת "אמת בפרסום" ותהווה במרבית המקרים עילה להגשת תביעת דיבה.
על מי מוטלת הוכחת האמת בתביעת לשון הרע בא הנתבע מבקש לבסס הגנת אמת דיברתי?
בדיוק כפי שאנשים סוברים (וטועים) שהם יכולים לפרסם כל
דבר שיש בו אמת, קיימת נטייה לחשוב כי מי שיצטרך להוכיח האם מדובר באמת הוא האדם
שעליו פרסמו את הפרסום (התובע). אלא שהחובה להוכחת שני הרכיבים הנדרשים
לביסוס הגנת אמת בפרסום, מוטלת על כתפי הנתבע ולא על כתפי התובע. בעניין זה, חשוב
לציין שככל שהפרסומים ותוכנם חמור יותר, כך הנטל להוכחת אמיתות הפרסומים גדול יותר.
כך לדוגמה, כאשר מדובר בפרסומים אשר מאשימים אדם במעשים
פליליים, בכדי שתעמוד למפרסם הגנת "אמת בפרסום" נדרש הוא להביא ראיות
בעלות משקל משמעותי ביותר, וזאת על מנת לזכות בהגנה המדוברת.
לסיכום: יש לשקול היטב את הדברים הנכתבים ו/או הנאמרים טרם ביצוע פרסום מכל סוג שהוא, על אחת כמה וכמה כאשר הפרסום טומן בחובו קביעות עובדתיות. פרסום שכזה מעמיד את המפרסם בחשיפה מיידית לתביעת תביעה.
במידה וכבר הוגשה כנגדך תביעת דיבה מומלץ להיוועץ עם עורך דין לשון הרע.
לקבלת ייעוץ ראשוני ללא התחייבות צור קשר עם משרדנו: 072-2221780