close

שאלות ותשובות

שאלות ותשובות
מהי הוצאת דיבה?

הוצאת דיבה היא מונח מקובל ותחליפי לפרסום לשון הרע. ההגדרה המשפטית ללשון הרע מצויה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. לפי האמור שם, ביטוי שיש בו פוטציאל השפלה, ביזוי או פגיעה במשלח-יד, עולה כדי לשון הרע. הפסיקה הוסיפה, כי יש לבחון את הביטוי במשקפיים אובייקטיביים, קרי לבחון מה המשמעות הסבירה של הביטוי בעיניי האדם מן הישוב. מכאן ומכאן, לשם מענה איכותי ומהימן על השאלה האם ביטוי מקיים את הגדרת לשון הרע, יש להיוועץ בעורך דין מנוסה שעיקר מומחיותו בדיני לשון הרע.

האם כל פרסום שקרי הוא הוצאת דיבה?

לא בהכרח. בהחלט ניתן לחשוב על סיטואציות בהן ביטוי שקרי אינו עולה כדי הוצאת דיבה. למשל, נטול מקרה בו ראובן פרסם פוסט בפייסבוק, ובפוסט הוא תיאר את שמעון כאדם משכיל ונבון. אך למען האמת, שמעון לא קרא ספר מימיו, ואף לא סיים את בית-הספר התיכון. אין ספק שראובן פרסם דבר שקר ביחס לשמעון. אך, מבחינה אובייקטיבית, אין בתוכן הפרסום פוטנציאל השפלה, ביזוי או פגיעה במשלח-היד. לכן, הפרסום לא עולה כדי עילה להגשת תביעת דיבה לפי חוק איסור לשון הרע. 



האם גידופים מקימים עילה להגשת תביעת דיבה לפי חוק איסור לשון הרע?

התשובה לשאלה תלויה בתוכן הגידוף ובנסיבות נוספות. אולם, בשם חשיבות הזכות לחופש ביטוי, בעת האחרונה בתי-המשפט הדגישו שוב ושוב, כי לא כל גידוף שצורם לאוזנו של המגודף, בהכרח ייחשב להוצאת לשון הרע. וממילא, מעבר לתוכן הביטוי הפוגעני ישנם תנאים נוספים שיש לבחון בטרם מענה מושכל לשאלה האם קמה עילה להגשת תביעת דיבה כחוק. לכן, בכל מקרה ובכל ספק, יש להיוועץ בעורך-דין מומחה לדיני לשון הרע, כזה שנסיונו בתחום מוכח.

אם מפרסמים עלי הודעות משפילות בקבוצת וואטסאפ רבת משתמשים האם אני יכול לתבוע בגין הוצאת דיבה?

למעשה, ניתן לזקק ולחדד את השאלה כך: האם פרסום בקבוצת וואטסאפ מקיים את יסוד הפרסום כדרישת סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע? התשובה, כעיקרון, היא כן (!) אך כדי לקבוע האם התגבשה עילת תביעה טובה להגשת תביעת דיבה, יש לבחון את תוכן ההודעה ואת הנסיבות הפריפריאליות לפרסום.

האם ניתן לתבוע אותי בגלל שעשיתי SHARE על פוסט משמיץ ברשת הפייסבוק?

השאלה הזו נידונה בכמה בתי משפט שלום והתשובות לה הן לא חד משמעיות ותלויות בנסיבות המקרה הספציפי, ישנו הבדל בין שיתוף "נקי" של הודעה משמיצה המהווה לשון הרע לבין שיתוף שנעשה תוך כדי הוספת מלל, שיש בו כדי לעלות לכדי הוצאת לשון הרע, כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע מצד המשתף, בראש השיתוף. במקרה השני בהחלט יכולה להתגבש עילה להגשת תביעת דיבה לפי החוק.

האם תליית מודעות משפילות בלובי בניין יכולות לגבש עילה לתביעה בגין הוצאת דיבה?

התשובה לכך בחיוב. השאלה הנשאלת נוגעת ליסוד הפרסום; שכן מבחינת יסוד התוכן של הוצאת דיבה, אין משמעות האם הפרסום נעשה בדרך כזו או אחרת. אם-כן, מודעה היא ביטוי בכתב, וביחס לביטוי בכתב סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע קובע כי יתגבש יסוד הפרסום, לו התובע יוכיח כי הכתב עשוי היה להגיע לאדם נוסף זולת הנפגע. תליית מודע בלובי בניין, עשויה גם עשויה להגיע לאדם זולת הנפגע. לכן, כאמור, התשובה לשאלה בחיוב ויתכן מאד כי תקום לנפגע עילה להגשת תביעת לשון הרע.



האם ניתן להגיש תביעת דיבה על בסיס הודעה משמיצה שנשלחה אלי בלבד?

התשובה לכך, כעיקרון, בשלילה. מדוע כעיקרון? משום שככלל, כדי לגבש את יסוד הפרסום הנדרש להגשת תביעת דיבה, יש צורך בחשיפה לאדם אחד נוסף על הנפגע מן הפרסום; במצב דברים זה, הרי ששיח משמיץ עם אדם אחד שהוא מושא ההשמצות אינו מקיים את יסוד הפרסום. אלא מאי, הודעה היא ביטוי בכתב, ובאשר לביטוי בכתב המחוקק קבע כי אין צורך להוכיח כי אכן הפרסום הגיע בפועל לאדם נוסף, אלא די בהוכחה – הסתברותית- תיאורטית – כי הפרסום עשוי היה להגיע לאדם נוסף. בהינתן וזהו המצב המשפטי, הרי שכל מקרה צריך להיבחן לגופו מבלי להכריע בשאלה באופן מקדמי.



האם ניתן להגיש תביעת דיבה בגין פוסט משמיץ שפורסם עלי בפייסבוק?

ניתן גם ניתן. פייסבוק היא כיכר-העיר המודרנית, מדורת השבט ממש. בתוך-כך, פרסומים בפייסבוק עשויים לזכות לתפוצה אדירה בפועל. אולם, הפרסום בפייסבוק הוא ביטוי בכתב, ולכן יש צורך להוכיח אך ורק שהפרסום עשוי היה להגיע לאדם זולת הנפגע. בהינתן פרסום בפייסבוק, הרי שמאליו מתקיים יסוד הפרסום ואין שאלה בנדון. וכפועל יוצא ניתן להגיש תביעת דיבה בגין הוצאת לשון הרע בפייסבוק.






אדם המסוכסך עמי הגיש כנגדי תלונת-שווא למשטרה; האם ניתן להגיש תביעת דיבה בגין כך?

כעיקרון, התשובה היא כן. הגשת תלונה למשטרה מקיימת את שני יסודות העוולה להגשת תביעת על הוצאת דיבה לפי חוק איסור לשון הרע; הרי תוכן תלונה למשטרה כמעט תמיד מייחס מעשים פליליים – שבכוחם להשפיל, לבזות ולפגוע במשלח יד – ועצם הגשת התלונה כמוה כמעשה פרסום, קרי הפצה לאדם זולת הנפגע. אולם, בשונה מסיטואציות אחרות, המחוקק ייחד הגנה ספציפית מפני תביעת דיבה בגין הגשת תלונה במשטרה; וזה, כדי לעודד הגשת תלונות אמת. המדובר בהגנת סעיף 15(8) לחוק. ההגנה כאמור, היא חלק מהגנות תום-הלב; ולגבי ההגנה הספציפית הנ"ל, המבקש לזכות בה יצטרך להוכיח כי בעת הגשת התלונה הוא האמין – באמת ובתמים – בנכונות הפרטים שמסר, קרי הוא התלונן כשהיה תם-לב לחלוטין; בין אם הדברים שמסר היו נכונים ובין לאו.


הכפישו את שמי באמצעות שקרים נוראיים וזדוניים במסגרת כתבי טענות או דיונים משפטיים; האם אוכל להגיש תביעת דיבה לפי חוק איסור לשון

עד כמה שזה עשוי להישמע מוזר, התשובה היא לא; חד וחלק! סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע קובע כי דברים שנאמרו בתוך בית-המשפט, לרבות דיונים בעל-פה, תצהירים, כתבי טענות וכיוצ"ב, לא מהווים דברי דיבה ולכן לא יהוו עילה לתביעת דיבה. וזה, בכדי לשמור על חופש-ביטוי מוחלט במסגרת ההליך השיפוטי. בית-המשפט העליון, בהליך רע"א 1104/07 עו"ד פואד ח'יר נ' עו"ד עודד גיל קבע בפירוש שמדובר בהגנה מוחלטת הפוטרת מאחריות בנזיקין, וכי אין לקבוע בה סייגים כלל. 




האם חברה בע"מ או כל תאגיד אחר יכולים להגיש תביעת לשון הרע לפיצוי ללא הוכחת נזק?

התשובה לכך היא כן. עד לשנת 2016 הייתה סתירה בין חוק איסור לשון הרע לבין פקודת הנזיקין בעניין זה. בשנת 2016, באה לפתחו של בית-המשפט העליון השאלה כאור, ונקבע כי תאגידים יכולים להגיש תביעה על הוצאת דיבה ולבקש סעד של פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א' לחוק איסור לשון הרע.


האם ניתן להגיש תביעה על פגיעה בפרטיות בשל פרסום תמונה משפילה?

התשובה היא כן. סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות מונה את המעשים המהווים פגיעה בפרטיות (ולא קובע הגדרה למהי פגיעה בפרטיות) בין המקרים המנויים בסעיף כאמור, מופיע גם מעשה פרסום תמונת אדם בנסיבות שעלולות להשפיל.





האם אדם שלא יכול להוכיח שנגרם לו נזק בגלל הפרסומים שפגעו בו עדיין יכול לתבוע?

התשובה היא כן (!) הן בחוק איסור לשון הרע והן בחוק הגנת הפרטיות, נוספו – במרוצת השנים – סעיפים ספציפיים המסמיכים את בית-המשפט לפסוק לנפגע מן העוולות של הוצאת דיבה ופגיעה בפרטיות פיצויים ללא הוכחת נזק; וזה, כחריג מובהק לדיני התרופות מכוח דיני הנזיקין. לפי שני החוקים הללו, ניתן לפסוק עד סך 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק, ואף את כפל הפיצוי בהינתן הוכחת כוונה לפגוע. הסכומים כאמור צמודים למדד המחירים לצרכן, כך שכיום ניתן לתבוע בגין פרסום לשון הרע – בודד – כ-70,000 ₪ (ובכוונה לפגוע כ-140,000 ₪)  ובגין פגיעה בפרטיות ניתן לתבוע בגין פגיעה – בודדת – כ-60,000 ₪ (ובכוונה לפגוע כ-120,000 ₪).



האם ניתן להגיש תביעה ייצוגית בשל פגיעה בשם הטוב/ לשון הרע/ הוצאת דיבה?

התשובה היא לא. אולם, ניתן להגיש תביעה ייצוגית בגין פגיעה בפרטיות, והגם שהדבר נדיר ישנם תקדימים לכך.

מה ההבדל בין תביעת דיבה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע לבין קובלנה פלילית?

האפשרות להגיש קובלנה פלילית בידי אדם פרטי, היא אפשרות חריגה לדין הפלילי שרובו מנוהל בידי המדינה; המדינה היא המאשימה, והפרט או התאגיד הם הנאשמים. הסנקציה בגין קבלת קובלנה פלילית היא עד שנת מאסר בפועל; אולם הדבר נדיר עד מאוד, וישנה בעיה אמיתית לכלוא אדם מאחרי סורג ובריח – במדינה דמוקרטית – בגין ביטוי. בכל אופן, ההבדל הטכני בדרישות המקדמיות לקיומה של עילה להגשת קובלנה פלילית, נעוץ במספר הנמענים הדרוש; בתביעת דיבה אזרחית יהא זה אדם זולת הנפגע, ובקובלנה פלילית, יש צורך ב-2 אנשים זולת הנפגע. להוציא את ההבדלים הללו, ההבדל המשמעותי ביותר הוא סטנדרט ההוכחה הראייתית הנדרש בהליך הפלילי.



האם בית משפט יכול לחייב אותי להתנצל על פרסום דיבתי שפרסמתי?

ישנה מחלוקת ביחס לסמכות של בית-משפט כזה או אחר לחייב בהתנצלות, שכן ההתנצלות היא מחווה ששעונה על הבעת חרטה כנה ואמיתית על הדברים הדיבתיים. אולם, מכוח סעיף 9(א)(2) לחוק איסור לשון הרע, בית-המשפט מוסמך לחייב נתבע לתקן ולהכחיש את פרסומו הפוגעני.

האם אני יכול להגיש תביעת על הוצאת דיבה כנגד אדם שהשמיץ אותי אבל לא ציין את שמי?

הדבר תלוי. חוק איסור לשון הרע קובע כי הוצאת דיבה, לשון הרע יכולה להיאמר במפורש או במשתמע. כלומר, כנקודת מוצא ניתן להגיש תביעה בגין הוצאת דיבה גם בלא ציון השם, אולם חובת התובע להוכיח שאכן משתמע כי מדובר בו; וזה לפי סטנדרט בחינה אובייקטיבי, קרי שהאדם הסביר יוכל להסיק שהפרסום הדיבתי אכן מכוון לתובע.



האם אני יכול לתבוע בעל מקצוע, רופא, פסיכולוג, פסיכיאטר, עובד סוציאלי שנתן עלי חוות דעת משפילה?

בהחלט כן. אם ניתנה חוות-דעת משפילה, שעונה לקריטריונים הנדרשים על פי חוק לשון הרע ומגבשים עילת לתביעת דיבה, אשר הופצה לנמענים נוספים, ככל ניתן לתבוע. אולם, יש לשים את הלב למסגרת בה נמסרה חוות-הדעת, שכן ישנן הגנות שעשויות להיות רלוונטיות במקרה כגון דא.




האם ניתן להגיש תביעה על הוצאת דיבה בשל פגיעה בשמו הטוב של אדם שמת?

דין הדיבה שפורסמה על המת, כדין הדיבה שפורסמה על החי; אולם החוק קובע כי לא ניתן להגיש תביעה אזרחית או קובלנה פלילית בשל כך. אולם, לו הוצאה לשון הרע על אדם שנפטר – עוד קודם לפטירתו – שאיריו רשאים להגיש תביעה בשם הנפטר עד 6 חודשים לאחר מועד הפטירה; וזה כאמור, מכוח סעיף 25 לחוק איסור לשון הרע.



את מי ניתן לתבוע בגלל פרסום משמיץ שפרסמו עלי בעיתון?

ככלל, ניתן להגיש תביעת דיבה או לשון הרע כנגד העיתון, המוציא-לאור, העורך ואף כנגד הכתב. אך יש לזכור, כי בפרשת סרן ר' נגד אילנה דיין נקבע כי סעיף 15(2) מכיל בתוכו את הגנת העיתונות האחראית. לכן, יש לבחון כל מקרה לגופו ולהכריע לפי נסיבותיו הספציפיות.

האם אני יכול להגיש תביעת דיבה כנגד אדם שהשמיץ אותי אך ורק בפניי?

התשובה היא לא. כדי שיתקיים בביטוי הדיבתי יסוד הפרסום – הדרוש להוכחת עילת התביעה – יש צורך בחשיפה – בכוח או בפועל, תלוי בטיב הביטוי – לאדם נוסף זולת הנפגע. 


האם ניתן לתבוע רשות, אשר הטילה עלי עיקול בטעות?

התשובה היא כן, וגם אם הדבר נעשה בטעות. הטלת עיקול שלא כדין עולה כדי פרסום דיבה. הפסיקה הכירה – זה מכבר – בעובדה שהטלת עיקול שלא כדין היא מעשה מבזה ומשפיל; ואף הפיצויים הנפסקים במקרים כאמור, עשויים להיות משמעותיים.


האם פרסום שיש בו אמת מוגן לפי חוק איסור לשון הרע?

סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע קובע את הגנת האמת בפרסום, המוכרת בשם - הגנת אמת דיברתי. ההגנה כאמור קובעת כי פרסום אמיתי – מבחינה עובדתית אובייקטיבית – שיש בו עניין לציבור – והרי זה עניין בקידום מטרות חברתיות וערכיות – יזכה להגנה מפני חבות נזיקית. אולם, הוכחת ההגנה כאמור – ובתוך כך ההוכחה שאכן מדובר באמת – מוטלת על הצד הנתבע והנטל עשוי להיות נטל הוכחה כבד במיוחד; כובד הנטל הנדרש אמור לעלות ביחס ישר לחומרת הדיבה. 


נודע לי שעומדת להתפרסם עלי כתבה משמיצה באמצעי התקשורת האם יש ביכולתי למנוע את הפרסום?

כעיקרון, התשובה היא כן; ניתן למנוע פרסום עוד קודם למעשה הפרסום. ניתן להגיש בקשה לסעדים זמניים בתביעות דיבה ולדרוש צווי מניעה. אולם, באיזון הזכויות שבין חופש-הביטוי לבין הזכות לשם טוב, נקבע כי המניעה המוקדמת היא צעד חריג הפוגע קשות בחופש הביטוי. המסקנה היא שניתן למנוע הפצת פרסום, אך הדבר אינו מובן מאליו ומדובר במשימה משפטית שאינה פשוטה כלל וכלל.


אני חושש להגיש תביעת דיבה משום שאני לא רוצה שהדברים המכפישים שאמרו עליי יופצו בתופצה רחבה עוד יותר; יש מה לעשות בנידון?

עקרון פומביות-הדיון הוא עקרון על במשפט הישראלי ובשיטה הדמוקרטית ככלל. אולם, במקרים רבים – דווקא בתביעות בגין הוצאת דיבה – דווקא ניתן לקלוע לאחת מעילות סגירת דלתות בית-המשפט; הדבר נכון – ואולי אף נכון יותר – בכל הנוגע לחוק הגנת הפרטיות.




האם לפייסבוק יש אחריות על פרסומים אנונימיים שנעשים כנגדי?

אחריותה של פייסבוק היא עניין מורכב להסבר; וודאי שבכמה שורות. אולם, יש לציין את קיומו של נוהל הודעה והסרה (notice and take down) שמתחיל להכות שורשים בפסיקה הישראלית. העיקרון קובע, כי אם אדם הודיע לבעל הפלטפורה אודות הפרה שמתרחשת בתחום אחריות הפלטפורמה, הרי שהפלטפורמה צריכה להשתמש בכוחה ולהסיר את הפרסום המעוול. לו הייתה הודעה, אך הפלטפורמה סרבה להסיר פרסומים דיבתיים, הרי שניתן לתבוע לפי עוולת הרשלנות לכל הפחות.


האם לגוגל יש אחריות על קישורים לאתרים אנונימים שמשמיצים אותי?

גוגל הוא מנוע חיפוש ופעמים רבות מנגנון ההשלמה של גוגל ו/או התוצאות שמופיעות בגוגל יכולות להשפיל ולבזות אדם כאשר מוצגות תוצאות חיפוש שליליות בגוגל ולרוב אנונימיות. הדברים שנאמרו לגבי פייסבוק, נכונים – ואף הפסיקה הכירה בכך חד-משמעית – ובאמצעות קיום תנאי נוהל הודעה והסרה מצד התובע, לצד סירוב של גוגל להסיר את התכנים, ניתן לתבוע את גוגל על מחדלה.

יצירת קשר

שלח
כל הזכויות שמורות ©
צור קשר
שלח